מיכאל גולדמן גלעד-ורד לויתן
כשמיכאל היה נער בן 16 הייתה השואה, בשואה הכו את מיכאל שמונים מלקות, הוא ניצל מהשואה ונהפך לעוזר של האוזנר, התובע במשפט אייכמן.
שהתחילה מלחמת העולם השנייה ברחתי עם הורי, אחי ואחותי שהייתה בת שמונה לעיר פשמישל זה היה מאוד מפחיד פתאום לעזוב את כל מה שהכרנו ולברוח, שהגענו לעיר פשמישל גרשו אותנו למחנה שבניה. בנובמבר 1943 גורשתי לאושוויץ ונשלחתי למחנה בירקנאו. אחרי חודש וחצי הועברתי למחנה בּונה-מונוביץ (אושוויץ III) עבדתי שם במפעלי אי גה פארבן העבודה הייתה קשה אבל תודה לה' שאני עדיין חי. עבדתי שם עד שפינו את המחנה בינואר 1945. הייתי אמור להיות בצעדת המוות, ברגע האחרון הצלחתי לברוח ממנה, הסתתרתי אצל משפחה פולנית עד השחרור. בפברואר 1945 התנדבתי לצבא האדום ונפצעתי בקרב.
בינואר 1949 עליתי לארץ זה היה הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים לדעת שיש לנו ארץ בטוחה להיות בה. בדצמבר התגייסתי למשטרה, נשלחתי לקורס קציני משטרה וצורפתי למחלקת חקירות, עסקתי בחקירות כלכליות ופליליות. בשנת 1958 התפטרתי, אך ב-22 במאי 1960 הודיע בן גוריון בכנסת על לכידתו של אדולף אייכמן. "הידיעה על תפיסתו של הרוצח חשמלה אותי ממש",זה היה מצמרר ומפחיד לפגוש את האיש שעזר להיטלר עם כל הזוועות שעשו לנו. רציתי לשוב לשירות כדי לעזור בלכידתו אז פניתי למשטרה. צורפתי כקצין חקירות ליחידה שהוקמה לניהול החקירה – "לשכה 06". במהלך המשפט הייתי העוזר של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה. בעדותו של תושב גטו פשמישל סיפר ד"ר יוסף בוז'מינסקי, שראה נער שהוכה 80 מלקות על ידי שוומברגר, מפקד הגטו מטעם האס-אס. האוזנר שאל אם זהו הקצין שיושב לידו, ליד האוזנר – זה היה אני. בוז'מינסקי אישר. האוזנר לא הבין איך זה שלא סיפרתי לו את הסיפור הזה, הסברתי לו שפעם סיפרתי את הסיפור הזה לאדם שישב עם אשתו, שסיימתי לדבר האדם אמר לאשתו שבטוח אני לא מבדיל בין פנטזיה למציאות ושזה לא קרה. בשבילי זה היה המכה ה-81, היה לי כל כך קשה שהוא אמר את זה, אחרי כל הזוועות שעברנו, המינימום שציפיתי היה שיאמינו לנו למרות שמה שהיטלר עשה זה היה יותר מידי בשביל שמוח יהודי יאמין שאפשר לעשות את זה, למרות זאת זה היה מאכזב ולא רציתי לספר את הסיפור עוד פעם כי גם ככה לא יאמינו לי. עד משפט אייכמן שבו מי שראה את הסיפור ניצל וסיפר אותו הייתי בטוח שאף אחד לא יכיר את הסיפור שלי, אני שמח ומודה לה' על המשפט ושכל מה שקרה לנו יצא החוצה וכולם הבינו מה עשו לנו, והכי חשוב שתפסו את אייכמן.
בשנת 1963 עזבתי את המשטרה. נשלחתי פעמיים כשליח מטעם הסוכנות היהודית לאמריקה הלטינית. ששבתי ארצה שימשתי כראש המינהל המרכזי לשליחות בהנהלת הסוכנות היהודית עד שפרשתי בשנת 1995. היום אני חבר מועצת יד ושם, חבר הוועדה הציבורית לציון חסידי אומות העולם וחבר בדירקטוריון של מוסד ביאליק. הדלקתי משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות תשע"א, 2011. אני לא אומר את כל זה כדי שיעריכו אותי ויגידו איזה בן אדם חזק אני. ציינתי את כל הדברים כדי שתראו שלמרות השואה נשארנו חזקים, אני ועוד כמה אנשים שעברנו את השואה הצלחנו לצאת ממנה ולהיות פעילים ולהקים משפחות וזאת הנקמה הכי גדולה שיכולה להיות לנאצים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה