דב בלה גרונר
דב בלה גרונר
נולד ב6 בדצמבר 1912 בהונגריה ונפטר ב16 באפריל 1946.
דב גרונר היה בנם של זלי ושמואל גרונר, אך שניהם מתו עוד כשדב היה צעירו לכן גדל אצל סבא וסבתא שלו. גרונר נצר למשפחת רבנים.
עד גיל 18 הוא למד בישיבה ולאחר מכן הלך ללמוד הנדסה. הוא היה תלמיד מצטיין, אבל מכיוון שהנאצים פלשו לאזור לימודיו הוא נאלץ לברוח חזרה למקום מגוריו, הוא הספיק ללמוד רק שנתיים ולא סיים את הלימודים. דב גרונר היה מדריך בתנועת הנוער בית"ר. כשהיה בן 27 הוא עשה הרבה מאמץ לעזור לארגון קבוצת העפלה וכעבור שנה גם עלה עמם ארצה, באניית המעפילים "סקאריה". האוניה לא הצליחה להגיע לארץ ישראל בלי להיתפש והבריטים שלחו את כל הנוסעים למחנה המעצר בעתלית, שם שהו כששה חודשים. עם שחרורו מן המעצר הצטרף דב לפלוגת הגיוס של בית"ר בראש פינה ושם גם הצטרף לאצ"ל.
לאחר המלחמה באיטליה בה נלחם מתוך חטיבת הבריגדה (חטיבה בצבא הבריטים שהיתה מורכבת אך ורק מיהודים) , היה מסייע לשרידי מחנות ההשמדה. הוא היה נותן לניצולי השואה את בגדיו ואת נעליו. הוא היה אומר "כך הולך יחף יהודי אחד פחות". ועיתונאי אחד שהיה במקום כתב עליו "השתוממתי כשהבחנתי מידה כה גדולה של עדינות בלב יהודי שסבל מידי הנאצים במערכות הקשות ביותר שבהן השתתף הצבא הבריטי. היה אידיאליסט שלא נטר איבה, לוחם ללא מרירות, אדם שרגישותו החדה היתה נתונה לשלטון ההגיון והשכל".
הפעולה במשטרת רמת גן
במסגרת פעולה זו יצאו 40 חברי אצל בכדי להילחם בתחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. המטרה של התקיפה היתה להשתלט על כל הנשק שהיה בתוך המצודה המשטרתית ובנוסף לפגוע ביוקרתיות של המשטרה הבריטית.
מכיוון שלפני תחילת ההתקפה הוזעקו שוטרים בגלל ריב בין היהודים לערבים לא נשארו הרבה שוטרים במקום..
התפקיד של דב גרונר במסגרת הפעולה הזו היה לפקד על יחידת הסבלים. הסבלים היו צריכים להעמיס את כל הנשק של המצודה לתוך המשאיות. ולכן בצהרי היום נכנסה משאית גדולה, שמוסוות בתור משאית צבאית, לתוך תחנת המשטרה של רמת גן. אך הבריטים עלו עליהם ומיד פתחו באש , והגיע עוד כוחות תגבורת מפתח תקווה. בנתיים הסבלים הוציאו את הנשק והחלו להעביר אותו למשאיות תחת אש כבדה,גרונר ואנשיו הצליחו לרוקן את המחסניות, אך כאשר יצא מן המבצר הוא קיבל בליסתו כדור נפל לתוך תעלה. הוא נלקח בשבי בידי הבריטים והושם בבית חולים הדסה במצב קשה. משם הועבר לבית חולים ביפו, ולאחר מכן לבית חולים בירושלים .כשמצבו השתפר הוא הובא למחנה המעצר בלטרון, כדי שהבריטים ישפטו אותו על מעשיו.
משפטו של גרונר היה בתאריך 1 ינואר 1947בית הדין בירושליים. עוד כשנקבע התאריך למשפטו אצ"ל תכננו לשחרר את דב גרונר אך הוא סירב בתוקף. הוא העדיף שיצילו אחרים מאשר אותו וחשש לחייהם ובנוסף לא רצה להיות מעמסה עליהם בגלל המצב הרפואי שלו. וכל זאת למרות שידע שיכול להיות שגזר דינו יהיה מוות!
במשפטו, הואשם גרונר ביריות על אנשי משטרה והנחת פצצות מתוך כוונה להרוג. ביקשו ממנו להודות אך הוא סירב להכיר בחוקיות של אותו בית הדין ובמקום להודות הצהיר:"כי זאת עליכם לדעת: אין כוח בעולם שיכול לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה ומי שינסה לנתקו ידו תקוצץ וקללת האלוהים תהיה רובצת עליו לעדי עד". ומאז הוא שמר על שתיקה כל זמן שפיטתו. ובסופו של דבר הוא נידון לתלייה. בסוף אמירת גזר דינו קם דב גרונר על רגליו וקרא בעברית ובקול: "בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה - בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה תָּקוּם!".
חברי ארגונו התכוונו להבריח אותו מגזר דינו, מבית הסוהר בירושלים . אך כבר באותו הבוקר הוא ועוד שלושה נידונים למוות הועברו לבית כלא עכו ובכ"ו בניסן תש"ז באמצע הלילה ללא התראה מוקדמת וזמן להיפרד מהמשפחה, שלושתם ניתלו.
סרטון שבו יש את שמות כל עולי הגרדום:
אנדרטת דב גרונר:
דעתי על הדמות: אני ממש התחברתי לדמותו של דב גרונר, אפשר לראות שהוא ממש מחובר לכל הסביבה שלו, ועד כמה ארצו חשובה לו, בנוסף אפשר לראות כמה וכמה פעמים על דאגתו לאחר, תמיד! הוא קודם כל מחפש מה לעשות בשביל אחרים ולאחר מכן איך הוא יכול לעזור לעצמו.. הוא מעדיף להיפגע מאשר שאחרים יפגעו! זה דבר מדהים שאני כלכך רוצה ללמוד ממנו! בנוסף רואים את הגבורה הגדולה שיש לו, קודם כל שוב, גם בגלל שהוא דואג לחבריו וחושש לעקב אותם בגלל מצבו האישי, הוא יכל לא לומר להם כלום ולתת להם להגיע אליו כמו שתכננו מלכתחילה אך הוא סירב בתוקף. בנוסף גם ברגעים הקשים שלו הוא לא מראה חולשה! להיפך הוא מראה חוזק ומצטט משפטים שמראים על גבורה וחוסר פחד. כמו בסוף גזר דינו שהוא ציטט את המשפט, וכאשר הוא מזהיר את הבריטים כשהם אומרים לו להודות במה שעשה כאשר הוא נשפט בבית הדין.
ביבליוגרפיה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה