הרברט סמואל, סיכום תפקידי- פאר חוטר
 |
| הרברט סמואל |
לחוויית קריאה מלאה- לקרוא עם מבטא בריטי מתנשא:
יושב אני וכותב שורות אלו בשעת סיום תפקידי בתור הנציב הבריטי העליון לארץ ישראל, תפקיד שמילאתי בארבע השנים האחרונות.
ברצוני לסכם תקופה מעצבת זו בחיי.
בעת מיוני לשר הייתי היהודי הראשון במעמד זה. עסקתי בסוגייה זו של ארץ ישראל עוד בהיותי שר הפנים הבריטי, כאשר פעלתי לקדם את רעיון יצירת פרטקטורט בריטי על ארץ ישראל, פעילות זו השפיעה על הצהרת בלפור. כאשר התקבלה ההחלטה על העברת הצהרת בלפור הבינותי כי הנה התקדמנו עוד צעד אחד לעבר המטרה ובקרוב, לאחר שתיגמר מלחמת העולם, יהיה פרטקטורט בריטי על ארץ ישראל.
לכן הייתה זו כמעט עובדה ברורה מראש שלאחר שאיבדתי את מקומי בפרלמנט הבריטי, אלפרד מילנר ימנה אותי לתפקיד הנציב העליון על ארץ ישראל.
למן הרגע ששמעת על התפקיד שיועד לי, גיבשתי בלבי אסטרטגיה מדויקת:
פניי מועדות לעבר מדינה בלתי יציבה, כלכלית ופוליטית, בעלת אופי דו-לאומי מורכב ביותר. ארץ ישרל זקוקה לסדר ומשמעת שחסרים בהתיישבויות הערביות והיהודיות גם יחד. בל אתן לעובדת היותי יהודי לפגום בתהליך השלום והאיזון שנועד להביא שקט, רוגע וביטחון לכלל התושבים.
אחיי היהודים לא סברו כמוני. גונבה לאוזני השמועה שכוניתי בקרב היישוב היהודי "הראשון ליהודה". אלו הביעו תקווה שמינוי מנהיג יהודי על ארץ ישראל מבשר את ראשית הגאולה ונתינת יחס מוטב ליהודים על פני הערביים. טענה זו שגויה מיסודה, כמובן, אך עלי לשמור על אמונם ובת בבת לרכוש את אמונם וביטחונם של התושבים הערביים.
על מנת לעשות זאת,בהגיעי לארץ ישראל מיניתי את חאג' אמין אל חוסייני לתפקיד המופתי של ירושלים והגבלתי את העלייה היהודית לארץ ישראל, הכל בשם הסדר הטוב.
בחודש פברואר בשנת 1921 החליף צ'רצ'יל את וילנר בתפקיד שר המושבות וכחודש לאחר מכן הגיע יחד עם רעייתו לערוך ביקור בארץ הקודש. אצרף כאן תמונה של הביקור.
שנה וחצי לאחר מינויי לתפקיד, פרצו מאורעות תרפ"א, שבמהלכם נרצחו עשרות יהודים בידי ערבים ביפו ובסביבתה. ייתכן שלחלק מן האנשים הפיתרון הנכון הוא למנוע מן הערבים לעשות מאורעות אלו ולהקדיש לכך כוחות משטרה, אך במהלך כל חיי אני פועל מתוך האמונה ש
מוטב לעבוד בשביל העתיד - מאשר בשביל ההווה, משום שלכולנו הרבה יותר עתיד מאשר הווה.
אילו הייתי מונע את פרעות הערבים היה מעשה זה משיג שקט זמני, אך יחד עם זאת גם מגדיל את זעמם של הערבים עד שבמוקדם או במאוחר היו פורצות פרעות נוספות, גדולות אף יותר מקודמותיהן, לכן בחרתי לנקוט בהפסקה זמנית גורפת של ההגירה היהודית לארץ ישראל.
לאחר המאורעות הוקמה וועדת חקירה "ועדת הייקראפט". את מסקנות הועדה פרסמנו בספר הלבן, בתוכו בין השאר נאמר שעבר הירדן המזרחי אינו חלק מארץ ישראל בשלטון המנדט הבריטי והוא הועבר לניהול נפרד, לכן יצא מחוץ לתחום אחריותי. החלטה נוספת שקיבלתי בעקבות אירועים אלו היא הגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל בהתאם לכוח הקליטה של הארץ.
במהלך המאורעות התחוור לי מה רע ומר מצבה של המשטרה הבריטית בארץ ישראל ועד כמה היא זקוקה נואשות לחיזוק, לכן הקמתי את "המשטרה המעולה". מטרתה הייתה לנצל את הכוחות שכבר קימים בארץ ולכן פיקודה היה בריטי אך השוטרים היו מיושבי הארץ, מכל המגזרים.
כשנה לאחר מכן הקמתי את הז'נדומריה הבריטית, שהייתה כוח משטרה חצי צבאי. בזכות שתי פעולות אלו נשמר שקט יחסי בארץ ישראל לאורך כל שנות כהונתי בתפקיד.
כפי שראיתם, הספקתי לנקוט בצעדים רבים ולקדם מספר תחומים בעת שהייתי בארץ ישראל, אך שתיים מהפעולות המשמעותיות שלי עדיין לא הזכרתי. האחת היא הכרזתי על ירושלים כבירת ארץ ישראל המנדטורית. ידעתי שהחלטה זו היא הרת גורל אך בשבילי הייתה היא ברורה מאליה. ירושלים היא עיר קדושה לכל הדתות שחיות בארץ, ויש לה עבר עשיר ועתיק, שלא כמו תל אביב הצעירה. ירושלים היא מעין מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה הארץ ישראלית ולכן מן ההכרח הוא שהיא תהיה עיר הבירה.
כתוצאה מהחלטה זו נבעה ההחלטה השנייה- קביעת משכנו של הנציב בירושלים.
עד כה עסקתי בעיקר בסוגיות ביטחוניות, אך אל נא תחשבו שרק איש מלחמה אני. בתקופת שלטוני על ארץ ישראל עסקתי בין היתר גם בפיתוח הארץ, דוגמא אחת לכך הוא מיזם סלילת הכבישים שנתן תעסוקה לבני העלייה השלישית.
לקראת סיום תפקידי, הבעתי את רצוני להישאר בארץ ישראל ולהשתקע בחיפה, אך הלורד פולמר, שעתיד להיות מחליפי, מתנגד לכך, ולכן לצערי תוכנית זו לא תצא לפועל.
על מסקנותיי ולימודיי מתקופה זו, רוצה אני להתמקד במאמר יהודי שהתפרסם בשנת תרפ"א, לאחר המאורעות והצעדים שננקטו. במאמר זה נכתב:
"הרברט סמואל הוא ודאי מדינאי גדול, אבל במקום שאתה מוצא את גדולתו לגבי בריטניה ועניניה, שם אתה מוצא את חולשתו וטעותו לגבי עם ישראל וצרכיו. חלילה לנו לקפח את זכותו: הוא עלה אל הארץ במחשבה טובה לסייע לבנינה; הוא רצה באמת ובלב תמים להשקיע את כל כח אישיותו, את כל כשרונותיו הגדולים וידיעותיו העצומות והתמחויותיו המרובות בבנין הארץ והאומה. ואולם בדבר אחד טעה הפעם. הוא היה יותר מדי אנגלי, יותר מדי ריאליסטון נבון ומפוכח. "
סבור אני שאמנם ישנה איזו שהיא מידה של אמת באמירה, כי ייתכן והנהגתי הייתה יותר מדי בריטית. איני מתחרט על איזו מן החלטותיי כהוא זה, אך אולי ניתן היה לגשת אליהן בצורה שונה. גאה אני בעובדת היותי בריטי ואזרח נאמן, אך אל ארץ ישראל אין אפשרות לגשת בלא רגשות ורק בהיגיון קר והחלטי, הרי ארץ ישראל היא כל כולה רגש וזוהי מהותה העיקרית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה