יגאל ידין

יגאל ידין-רעות לעסרי

בחרתי דווקא את יגאל ידייו  יש הרבה מה ללמוד מימנו מיכיוון שהוא בן אדם עם עמוד שדרה יצייב ועומד  מול הפחדים שלו ,וגם את הדברים הלא צפויים שקראו בדרכו ידע להתמודד ואף פעם לא ויתר,ונתן את כול כולו למדינה .

"זאת הייתה מלחמה קשה ואכזרית עם אבידות רבות, וכל אחד הבין שניצלנו מסכנת שמד פיזית. על פי האמרה של הפילוסוף הצרפתי רנה דקרט, ‘אני חושב, סימן שאני קיים' הרגשתי ש'ניצחתי, סימן שאני קיים'. כתוצאה מן המלחמה קמה מדינת ישראל, ולי ולרבים נוספים הייתה חשובה יותר הקמת המדינה מעצם הקיום הפיזי. המלחמה הסתיימה בהרגשת סיפוק גדולה למרות ששת אלפים ההרוגים שהיוו אחוז מן האוכלוסייה"

מהקטע הזה רואים את האישיות של יגאל ידיין איך הארץ הייתה חשובה לו,וגם שהייה חזק וייציב ידע לבטא את הרגשות ולא מנע מימהם לצאת מתוכו , בנוסף רואים בקטע את הראיה החיובית שלו על המלחמה "הרגשתי שניצחתי סימן שאני קיים" ובכלל על חייו, הסתכל חיובי ,והיה פעיל מאוד ועשה הכל כדי שהשאיפה שלו תתממש ונתן תקווה לאנשים שיהיה מדינה יהודית ,הוא פשוט נתן לי מבט שונה לחיים ולהסתכלות שלי בארץ ישראל ובככל ,נתן לי ראיה חיובית יותר . טוב ,אני יספר קצת על עצמי..

 שלום שמי יגאל ידיין ,נולדתי בשנת 1917 בירושלים להורי: ארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק ולחסיה סוקניק ,אימי הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. בילדותוי עברתי עם משפחתי לשכונת רחביה והיינו בין מקימיה.

אחי היה השחקן יוסי ידין (1920–2001),ואח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, לצערי נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא להפציץ ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.

אני נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין.  ויש לי שתי בנות והן ליטל ידין ואורלי ידין.

למדתי בגימנסיה העברית ברחביה. ב-1935 התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית ארכאולוגיה, עברית וערבית.ב-1945 סיימתי את לימודי התואר השני שם.

ב־1933, בגיל 15, התגייסתי ל"הגנה", ושירתתי  בה בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד ,

שאמרו לי שאני מתגייס ממש חחשתי,כי זה הייתה תקופה קשה בי"א ופחדתי שלא אשוב יותר לביתי..לכן שהודיעו לי,הדבר הראשון שעשיתי זה היה לחבק את החפציים החשובים לי ולאחר מכן את הורי,וביום הראשון שהגעתי לבסיס כבר לא חחשתי מהמוות ולא אשוב יותר לביתי,דווקא עמדתי על מעמדי ואמרתי בגאווה ובקול גדול שאני לוחם של מדינת ישראל.

בהתחלה האנשים שהיו סביבי צחקו עלי ואמרו" איזה ילד קטן,לא מבין לאן הוא נכנס," אבל אני המשכתי בשלי ועוד הקפתי אותם והייתי מדריך לנשק בגוש עציון, לאחר מכן נמנעתי  עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים,החיילם -הראשונים שלי,פה כבר התחלתי להיות גאה בעצמי ועשית מה שאני חושב ,ושמתי פס על כל מי שהוריד מימני, והייתי גם בפיקוד והדרכה בצפון ים המלח זה היה המקום הראשון שעמדתי על המשמר בתור מפקד ולא יושב בצד ונותן פקודות בשטח ,וכך המשכתי בעוד מקומות ולמידה על הגנה ,ואף הייתי מפקד.

  אחרי ששירתתי את המדינה , התפנתי ללימודי ארכאולוגיה

באמצע אוקטובר ,1947 בשעה טובה גמרתי תואר שני והוזמנתי להמשיך את התואר השלישי באוניברסיטה העברית בירושלים. ,והמנהיג בן גוריון מהיישוב היהודי בארץ ישראל זימן אותי ,לבוא מירושלים לפגישה דחופה במשרדי הסוכנות היהודית בתל אביב ממש נלחצתי שאמרו לי זאת ,חששתי שדבר נורא קרה,, ושהגעתי לפגישה המנהיג בן־גוריון אמר לי לפי עדותו: “מלחמה מול כל העולם הערבי ממשמשת ובאה." ב והבנתי שאני חוזר לשירות ולתפקידים בהגנה,והדוקטורט יחכה שאני אגמור את התפיקיד שלי במדינה תוך כדי שאני מבין את ההשלכות הרמטכ"ל של ההגנה קיבל שטף מוח קטלני ,זה היה אירוע מפחיד מאוד ולחק לי כמה שניות לעכל את הסיטואציה,,דורי הרמטכ"ל נשלח לאישפוז מידי ,ובן גוריון היה לידי ,היה לו פרצוף מובהל והוא והסתכל לי ישר לעניים וקבע שאני הרמטכ"ל עד שיעקוב דורי יחזור לתפקד .קיבלתי זאת באהבה

ועשיתי את תפקידי , אחרי 14 חודשים הרופאים אמרו שדורי לא ישרוד זמן רב,עם סיום המלחמה,זה היה עצוב וכאב ..ואני הייתי בין 30 וידעתי רק קורסים של נשק והגנה ולא שפיקוד על מחלקה,והייתי בסוף התואר השלישי שלי,ורציתי להמשיך אותו ולא לחזור ללוחמה והגנה איך לא יכלתי לסרב לבין גוריון במיוחד שאמר לי שניראה את החולה דורי,שהגענו הבנתי מהר מאוד את המצב ,הוא באמת לא הולך לחיות עוד הרבה זמן ..ושראיינו אותי אמרתי"דורי שכב במיטה,אני ישבתי בשולייה ,מהר מאוד התברר לי שנגזר עלי להיות הרמטכ"ל לתקופה ארוכה",וכך היה באמת, והייתי רישמית הרמ"טכל השני של צה"ל בדצמבר 1949

 וחזרתי לעבודת החקר שלי רק אחרי 5 שנים

ובן־גוריון  היה מאוד מרוצה מימני ואפילו שקל  לפרוש כליל מן החיים הפוליטיים ב־1953, הוא הציע לי, לדבריו, להחליפו כמנהיג מפא"י וכראש ממשלה ומאוחר יותר אף הציע לי להצטרף לממשלה כשר ביטחון.

הייתי חבר במשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמדתי בראשה. בהמשך, עמדתי יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, לדוגמא :{קרה לי לפני כמה ימים}

זה כתוב בגוף ראשון כי זה מהיומן שלי ,אז אני מקריא:

ימים אחדים לפני שפגשתי את מועצת הליגה הערבית בעאליי שבלבנון,כי אם יחליט האו"ם לחלקות הארץ הם יפעילו את צבאותיהם למנוע זאת,העברתי מיד את המידע לבין גוריון,והוא החליט שהגיעה הזמן לסיים את הישיבות ואת הדיונים עם עסקני הביטחון של כל המפלגות הוא בפרט עם ראש המפקדה הארצית של ההגנה ישראל הגליל,ושצריך לעשות מעשה בנידון.

המעשה אכן היה מנוי לי וניגשתי מהר למלאכה,תכננתי מבנה חדש של הארגון המבוסס בעיקר על ארבע חטיבות, מרחביות מול מסלולי הפלישה:מצפון-חחטיבת לבינוני,ממזרח-חטיבת אלכסנדרוני,בחזית ירושלים-חטיבת הציוני ומדרום-חטיבת גבעתי

כמו כן הוא קבע שחטיבת פלמ"ח תיהיה עצבה מטכ"לית.

המלחמה החלה אחרי שלוש שבועות,החטיבות שאך הוקמו לא היו מאורגנת למלחמה.

המחיר היה כבד מאוד הן בהרוגים והן באפשרות להרתיע את הערבים ולמנוע מלחמה. אך בלי אותן חטיבות חדשות ספק אם הייתה קמה מדינת ישראל, ואם הייתה קמה - ספק אם הייתה מחזיקה מעמד מול פלישת צבאות ערב לארץ ישראל אחרי שבעה חודשים. 

לפי פרופ' בני מוריס, בספרו “1948", שניסחתי את פקודת הארגון מחדש, התפרסמה ב־7 בנובמבר 1947, ובמבוא שלה נאמר: “סכנת התקפה על ארץ ישראל על ידי צבאות ארצות ערב השכנות מחייבת מבנה וארגון אחרים. מול צבאות ערב הסדירים הכרח להיערך בכוח צבאי מאומן חמוש ובנוי במתכונת צבאית.

הייתי פעיל בהקמת המדינה והגנתה ,ובימינו אני בגן עדן ,מסתכל בסיפוק על המדינה שהקמתי.

בביולוגרפיה: 

סרטון שמסביר על חיוו,ותפקודו כרמטכ"לhttps://www.youtube.com/watch?v=dkhyLeRwC_Y

 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%92%D7%90%D7%9C_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9Fויקיפדיה חייו של יגאל ידיין

  מעריב עיתון וראיוון עם יגאל ידייןhttps://www.maariv.co.il/news/military/Article-729644