אלפרד דרייפוס - טליה שאול

 אלפרד דרייפוס - טליה שאול

אלפרד דרייפוס נולד ב-9 באוקטובר 1859 באלזס שבצרפת, למשפחה יהודית מיוחסת ועשירה, אשר עסקה בייצור טקסטיל. אלפרד היה הבן הקטן מבין שבעת אחיו. אלפרד עבר עם משפחתו לפריז לאחר מלחמת צרפת–פרוסיה, אשר הובילה לסיפוחה של אלזס-לורן לאימפריה הגרמנית ב-1871. 

אלפרד נודע בעיקר בגלל פרשת דרייפוס עליה אכתוב בהמשך.

עובדה קטנה: משפחת דרייפוס מתייחסת למשפחת טרבס שהם צאצאים ישירים של רש"י.

מאיפה אתחיל לספר לכם את סיפורי? כנראה שמההתחלה הלא כן?!

ובכן, כמו שקראתם כבר בפתיחה אני יהודי שנולד בצרפת למשפחה אמידה ומיוחסת. לא, זה לא אומר שחיי היו קלים יותר בגלל משפחתי בעלת ההון. יש לי שבעה אחים גדולים וכמובן שמצופה ממני לנהוג כמוהם, ולהמשיך את השושלת המשפחתית ולהיות עתיר בנכסים גם כן. אך, החיים לקחו אותי בדרך שונה, הדרך אל צבא צרפת.

מלחמת צרפת-פרוסיה פרצה בשנת 1870, הייתי אז בן 11, ולאחר כבערך שנה מתחילת המלחמה כוחות פרוסיים נכנסו לעיר בה גרתי, מילוז, ובעצם גרמו לי לעבור משם אל פריז המובסת. כן, אנחנו הפסדנו במלחמה הזאת, אבל אנו נשיב מלחמה בפעם הבאה, לא נכנע לגרמניה שוב. זה בעצם אירוני כשחושבים על זה, לאור העובדה שבמלחמת העולם השנייה ממשלת צרפת עשתה טעות ונכנעה ואפילו שיתפה פעולה עם גרמניה אחרי כל מה שעשתה לנו. מזל שבריטניה הייתה שם, אלמלא הבודדה במערכה הזו, כנראה שלא הייתם פה עכשיו. טוב, זה לא הזמן שבו אני צריך להתרגז, הרי דרך ארוכה עוד לפנינו, כן אני מדבר על המשפט המהולל שלי.

עם כך, אמשיך בסיפורי. המלחמה נגד פרוסיה השאירה בי משהו, ניצוץ של לחימה כנראה. זה בעצם הרגע בו החלטתי שאני רוצה להתגייס לצבא צרפת. למה? אתם שואלים, למה שילד עשיר ומיוחס יתגייס לצבא כשהוא יכול לשבת ולנהל מפעל שיביא לי הון? אז כבר דיי כתבתי את התשובה, אני לא רוצה להיות מובס שוב, אני לא אתן למדינות זרות לנסות השתלט על המולדת שלי ואלחם בכל הכוח כדי להגן עליה מפני איומים מבחוץ.

סוף סוף! אני מניח שזה מה שאני צריך לומר אחרי ש:

התקבלתי ב-1877 לקורס צוערים (חניכים במערכת צבאית בהכשרה מקצועית) באקול פוליטקניק, הבית ספר היוקרתי ביותר להנדסה. ולא רק שהתקבלתי גם סיימתי.

לאחר מכן, עשיתי במשך שנתיים קורס קצינים בארטילריה, שזה למי מכם שלא יודעים כלל אמצעי נשק בהם משתמשים לירי או שיגור לטווחים בינוניים או ארוכים. ואחרי הקורס מינו אותי לקצין בגדוד הצרפתי. 

ובסופו של דבר גם עליתי בדרגות, עד שהגעתי לדרגת סרן.

כל זאת עשיתי בעת שאני יהודי, אני סבור כי בצרפת יש קצת קבלה של יהודים, לפחות לפני מה שהעלילו עליי, אל זה אנחנו תכף נגיע.

ובכן, גנרל צרפתי בשם מיריבל העריך את כישורי וחשב שאני מתאים לתפקיד יותר טוב מסרן, תפקיד שיעזור למדינה. ולכן, הוא הכניס אותי למשרה במטה הכללי הצרפתי, שזה בעצם מרכז הצבא, ומשם הכל מתחיל ויוצא לפועל. אתם כנראה לא מבינים מה זה אומר אבל בשבילי זה דבר מאוד משמעותי! תפקיד כה גבוה בתחום כזה ועוד לאור העובדה שאני יהודי? מי בכלל היה חושב שדבר כזה יכול לקרות?!

אבל דברים טובים לא נשארים לנצח, לא בשבילי לפחות. המסלול שלי השתנה כעבור שנה. רק עוד קצת ונגיע לפרשת דרייפוס.

אז במשך השנה שהייתי בתפקיד במטכ"ל הצרפתי הרגשתי שנאה, שנאה כלפיי מצד חברי המטה, למרות שלא הראו אותה כל כך לפחות לא עד שהגנרל מיריבל מת והוחלף על ידי מישהו אחר. אז, הם הראו לי כמה הם שונאים אותי, כמה הם אנטישמים, שונאי יהודים!

ובכן, שנה לאחר המינוי שלי לתפקיד קרה דבר נורא! נשלח מסמך צבאי סודי ביותר לשגרירות גרמניה (שלא הייתה ביחסים הכי טובים איתנו..) שבצרפת על ידי קצין צרפתי, וכמובן את מי יאשימו אם לא את היהודי. כן כן, תמיד מאשימים את היהודים בכל הדברים הנוראים שקורים להם, שיתביישו להם, אין להם כל זכות להעליל עליי האשמות כה זוועתיות. אין סיכוי שאבגוד בצרפת ועוד לטובת גרמניה, בשום פנים ואופן לא! אך, לצערי שונאים אותי יותר מידי שאין להם בעיה להעליל עלילות שווא ולשים אותי כשעיר לעזאזל. וכך החל משפט דרייפוס. 

ב 19 בדצמבר 1894, בהיותי בן 35 הועמדתי למשפט שערך כארבעה ימים. האשמה התבססה על מכתב ש"כתבתי" והראה על בגידה בצרפת. כן בטח...

כמו שאתם יודעים (או שלא) יצאתי אשם. אני בכלל חושב שלא היו להם ראיות אמיתיות, מכתב? באמת זה מה שיש בידם. ראיות מפוברקות ועמומות זה הכל! גזר דיני היה פיטורים מהצבא ומאסר עולם ב"אי השדים". נשמע קצת מפחיד לא? אי השדים הוא בסף הכל אי בודד עם כלא אז אפשר לומר ששם האי מוקצן, ועדיין במשך שהותי שם אפשר לומר שסבלתי.

החמישי בינואר 1895, אחד מהימים המשפילים בחיי. בפני כל הציבור לקחו ממני את הדרגה הצבאית, קרעו מבגדי את אותות הכבוד שקיבלתי ושברו את חרבי לרסיסי רסיסים. אולם, לא עמדתי כאדם שפל וכפוף, עמדתי זקוף עם ראש מורם ואמרתי :"חף אנכי מפשע, וצדקתי תוודע בהמשך". לא וויתרתי לרגע וידעתי שיום אחד יגלו את האמת, שלא אני בגדתי במדינה!

לאחר עשרה ימים הושטתי לאי השדים בליווי שומרים שגידפו וקיללו אותי.

למזלי הרב, לא כולם האמינו לשופטים המושחטים והאנטישמים. היו מספר אנשים אשר רצו לדעת את האמת.
אחד מהם הוא הסופר היהודי (כמובן שיהודים יעמדו זה לצד זה) ברנרד לזר. הוא אסף המון חומר על הפרשה ועל בית המשפט ובסופו של דבר הוציא חוברת הנקראת "שגיאות בית הדין, אמת בעניין דרייפוס". טוב שקיימים אנשים כאלו שיעזרו להוציא את האמת לאור! אולם זה לא כל כך עזר, ובכל זאת אני מודה לו על עבודתו. 
אדם נוסף שניסה לגלות את האמת בעניין המשפט שלי הוא ז'ורז' פיקאר. פיקאר היה קצין בצבא צרפת ונאבק גם הוא להוציא את האמת לאור בנוגע למשפט שלי. הוא לא היה ממש חובב יהודים, אבל אהד את האמת והיושר. ולכן, החל במסע בשביל להוכיח שאנכי חף מכל פשע.

ראשית, פיקאר הבין ממקורותיו הסודיים שאני לא אשם בכלום, אלא איזה נסיך מפוקפק. פיקאר לא הפסיק שם הוא פנה לבכירים בצבא, אך ללא קבלת מענה. בעקבות כך, הוא פנה אל האנשים שגם חשבו שאני חף מפשע וסיפר להם על גילויו, דבר זה גרם לסילוקו מצרפת. פיקאר, הבין בחקירתו שנגרם לי עוול עמוק, ואנטישמיות נוראית. שמעתי שהוא אפילו נעצר. אני מאמין שאני צריך להודות לו על כך שעורר תשומת לב רבה סביב הסיפור שלי ולא נתן לו לדעוך ולהיעלם.
יש עוד אנשים שפעלו רבות בשביל להראות מה האמת, אך לא אוכל לכתוב על כולם, אולם אספר רק על עוד אחד והוא אחי.
אחי, מתתיהו, פעל למעני כל כך הרבה ולעולם אודה לו על כך. הוא האשים את הנסיך המפוקפק ששמו היה אסתרהזי, גרם לכך שיביאו אותו לפי בית משפט, אך גם זה לא עזר. אולם, כל האנשים האלה ורבים אחרים גרמו לאנדרלמוסיה בצרפת, ולאי בטחון בבית המשפט. - לפחות יצא מזה משהו, התושבים כעת ידעו מי האשמים האמיתיים.

ובכן, אם שמעתם ואם לא שמעתם, אני תבעתי חקירה חדשה בשנת 1904! אנשים רבים ניסו לעזור לי לצאת מהבור אליו דחפו אותי, וכעת תורי לעשות משהו בנידון וכך עשיתי. ושנתיים אחר כך הכריזו עליי כחף מפשע. ברור שלא רק בגלל התביעה שלי שוחררתי, אלא בגלל כל האנשים שניסו לעזור לי ולאמת לצאת.

כמובן שמיד חזרתי לצבא הצרפתי, למרות העוול שעשו לי. זה לא היה כל כך קל בהתחלה. הייתי צריך להשתלב שוב והמצב שלי לא היה כל כך טוב בהתחשב בעובדה ששהיתי באי השדים הנורא והמבחיל במשך זמן כה רב. וכתוצאה מכך נגרמו לי בעיות בריאותיות. אולם, למרות כל הקשיים הייתי חייב לחזור, להראות שלא משנה מה יעשו ויעלילו עליי, ועל כל יהודי אחר, אנחנו נחזור ונלחם! כמו כן, הועלתי בדרגה (כן שוב). לדרגת רב סרן, ובנוסך העניקו לי אות אביר לגיון הכבוד בטקס ציבורי. הייתי אמור להיות שמח מכל זה ומאושר. אך לא לזמן רב, כי אנחנו כבר יודעים שדברים טובים לא נשארים  לנצח (כתבתי את זה קודם אם אתם עוד זוכרים).
יתר על כן, כתבתי שנגרמו לי בעיות בריאותיות מאי השדים המקולל, ובגלל זה נאלצתי בצער רב ובאומללות לפרוש מהצבא. דבר אשר היה כואב עד מאוד. הצבא היה כל חיי, ובדיוק שחזרתי הייתי צריך לפרוש, לצאת משם שוב. היה קשה לשחרר מהצבא, אך בלית ברירה הייתי חייב לעשות כן אחרת המצב הבריאותי שלי היה מדרדר עוד יותר.
עוד מעט אסיים את סיפורי ואתם תפסיקו לדמיין בראשכם את המסע המפרך שעברתי (או לפחות אקווה שאתם מדמיינים אותו)
משפט דרייפוס, יש
פיטור מהצבא, יש
שהייה באי השדים, יש
בעיות בריאותיות כתוצאה מכך, יש
פרישה מהצבא, גם לצערי יש
נוריתי בידי עיתונאי, יש. רגע מה? נורה בידי עיתונאי?! כן, לאחר הדברים הקשים שעברתי (למרות שתמיד יהיה מישהו שיעבור דבר יותר גרוע משלך) יורים בי. שוב הכל חוזר אליי, השנאה בעבודה מלפני שנים, האנטישמיות בגזר הדין. מה הבעיה של אנשים? הם לא יכולים לתת ליהודים לחיות חיים רגילים?! כנראה שלא, אך דבר לא יוריד אותי, אני לא אפול ואוותר עכשיו!
נכון, לא אוותר. זה מה שקרה במלחמת העולם הראשונה. התנדבתי להילחם, זה נתן לי כוח, זה החיה אותי, איך אומרים אצלכם? צהוב, מורעל, כן, זה אני בדיוק! (צהוב ומורעל אלו סלנגים מהצבא למיטב ידיעתי..)

טוב, אני חושב שכאן זה נגמר, סיימתי לספר את סיפורי. אחרי מלחמת העולם הראשונה לצערי לא עסקתי בצבא יותר מידי. לשמחתי, בני המשיך אותי ועסק גם הוא בתחום הצבאי, התפוח לא נפל רחוק מהעץ..


מקור מידע ראשוני כתוב בטקסט ("חף אנכי מפשע, וצדקתי תוודע בהמשך")

מקור מידע משני - אמיל זולא על דרייפוס:

"את שר הצבא פטי די קלאם ואת הגנרל מרסיי כי עיוורו את עיני השופטים למען עשות משפט;
את ביללא שר המלחמה אני מאשים שהעלים מעיני בית המשפט את התעודות המוכיחות את צדקת דרייפוס,
את בואדפר ונאנס בעון השתתפם בשערוריה זאת;
אני מאשים את בית המשפט הראשון שפסק דין על פי תעודות שלא היו לעיני הנאשם וסניגורו; ואת השני אני מאשים שנקה מעונש את הפושע אסתרהזי שנמצא עונו.
אני דורש כי יעמידוני לדין בפומבי בפני חבר מושבעים".

מחשבותיי על אלפרד דרייפוס:

בחרתי בדרייפוס כי ידעתי עליו יותר מהרבה דמויות שהיו בדף, עליהן למדנו שנה שעברה. זאת מכיוון, שרוב הדמויות שנצרבו לי בראש הן הדמויות הלוחמות או הדמויות שקיבלו יחס אנטישמי נוראי. זאת אומרת, כמובן שהיו דמויות רבות שעשו דברים רבים למען עם ישראל והשבתו לארץ ותקומתה, ודמויות רבות שקיבלו יחס מחפיר מפני שהם יהודיות, אך המקרה של דרייפוס היה מוכר לי יותר ולמען האמת מכעיס. 

ובכן, אני מאמינה שדרייפוס הוא בן אדם מאוד פטריוטי, וזה דבר שאני נורא אוהבת בו. דרייפוס אהב את צרפת ורצה ללחום בשבילה. הוא לא וויתר על הצבא עד הרגע האחרון. לא מצאתי עליו הרבה מידע, אבל מהמעט שכן אני חושבת שהוא לא היה צריך להיכנע במשפט הראשון ושהוא היה צריך לעשות מזה רעש. כלומר, אני לא באמת יודעת אם הוא פשוט נכנע לגזר הדין או שהוא נלחם בו, אבל לא מצאתי על זה מידע כל כך, ולכן אני מניחה שהוא לא עשה משהו ממש משמעותי בשביל למנוע את גזר הדין. (אולם קראתי שמשפחתו כן נלחמה עליו). לדעתי, דרייפוס יכול היה למשוך את הקהל היהודי ולא רק, לגרום לו להבין שיש להם מערכת משפטית אנטישמית. ולא רק בתחום המשפטי, אלא כל תחום אחר כמו הצבא. לפי מה שקראתי דרייפוס ספג שנאה גלויה ולא גלויה במטכ"ל, מה שמעורר בי רוגז. אבל, זו הייתה המאה ה-19 אז בוא נגיד שלא ציפיתי שהחברה תהיה אוהדת יהודים.
יתרה מזאת, אני חשה גם צער כלפיי דרייפוס, הוא עבר קשיים רבים בחייו עד שחזר לצבא ואז בסוף הוא היה חייב לפרוש. אני ממש מעריכה אותו על כך שהוא התנדב במלחמת העולם הראשונה. אם יש משהו שלמדתי מדרייפוס זה לא להרים ידיים אף פעם, בשום שלב בחיים, גם אם אתה תקוע עמוק בבוץ, עוד אפשר לצאת משם.

ביבליוגרפיה:

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1627 - אנציקלופדיה יהודית

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%93_%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A1 - ויקיפדיה

https://www.israelhayom.co.il/article/679163 - ישראל היום