אלי כהן - טליה שאול

 אלי כהן

אליהו (אלי) כהן נולד ב-6 בדצמבר 1924, לסופיה ושאול כהן, באלכסנדריה שבמצרים. משפחתו עלתה לארץ לאחר מלחמת העצמות, אך אלי נשאר במצרים ועסק בלימודי הנדסה ובפעילות ציונית. בעקבות מלחמת סיני אלי גורש ממצרים והגיע לארץ ישראל. הוא התגורר בבת ים, נישא לנדיה ונולדו להם שלושה ילדים. בתקופת חייו אלי עבד במודיעין הישראלי, ופעילותו המוכרת ביותר הייתה כמרגל בסוריה. פעילות זו תרמה רבות למדינת ישראל.

אירוע מרכזי ראשון בחייו - מגעו הראשון עם המודיעין הישראלי:

אלי נפגש לראשונה עם המודעין הישראלי בשנת 1952, כאשר היה בן 28. באותו הזמן המודיעין של צה"ל הפעיל מחתרות חשאיות במצרים. אחד האנשים מהמודיעין הישראלי היה מיודד עם אלי כהן וביקש ממנו שישכור לו ולעוד כמה מחבריו דירה, והיא תשמש לפעילותם. אלי הסכים לעזור ולשכור להם דירה, אולם נמנע מכל קשר אחר עמם ולא היה שותף לפעילותם.

האנשים מהמודיעין שביקשו מאלי עזרה נתפסו לאחר פעילות מבצעית, וכתוצאה מכך נעצר אלי לחקירה (כנראה מתוך חשד לסיוע) בידי המשטרה המצרית, אך הוא שוחרר מחוסר ראיות. עם זאת, שמו ותמונתו הוכנסו לרשימת החשודים. חבריו שנתפסו הוצאו להורג בתלייה, ואז החלה לבצבץ אצל אלי ההחלטה להתגייס למודיעין הישראלי בשביל להמשיך את דרכי חבריו ולנקום את מותם. לאור החלטה זו אלי יצר קשר עם אנשי מודיעין ישראלים, אשר שלחו אותו בסתר על מנת לעבור קורס מקצועי. מלחמת סיני גרמה להידרדרות במעמדם של יהודי מצרים, הם נעצרו בכמויות. אלי נעצר גם הוא ופחד שיתגלה ביקורו בארץ ישראל והקורס שעבר. אולם במעצרו בתחנת המשטרה נודע לו שהיהודים נעצרו ללא חקירה. כתוצאה מהתפתחות המלחמה גורשו יהודים רבים לאיטליה עם מעט כסף ותעודת מעבר, ואלי נכלל בתוכם. לאחר שנה אלי עלה עם משפחתו לארץ ישראל וישר זימנו אותו לריאיון במודיעין הישראלי. אלו היו צעדיו הראשונים של אלי בתחום המודיעין.

 

אירוע שני מרכזי בחייו - אלי כמרגל הישראלי בסוריה:

בשנת 1960 אלי התגייס למודיעין של צה"ל והוכשר כמרגל.

הפעילות המרכזית של אלי הייתה בסוריה, אך החלה בארגנטינה, בשנת 1961. אלי נשלח לארגנטינה כדי לבסס בה את סיפור חייו החדש כערבי ארגנטינאי ממוצא סורי, בשם כמאל אמין ת´אבת. הוא השיג זהות חדשה ותעודות חדשות, למד כל מה שרק התאפשר לו על ארגנטינה, וכמובן שאת השפה הספרדית. כמו כן, הוא מצא שם עבודה והחל להשתלב בקהילה הערבית המקומית ולבסוף היה אחד מחבריה. בכך בעצם אלי סיים את בניית הזהות החדשה שלו.

אלי עבר לדמשק ב- 1962 עם זהותו החדשה ובתור סורי החוזר לארצו לאחר תקופה ארוכה. כמו כל מרגל, אלי שכר דירה הקרובה למטה המטכ"ל הסורי. אלי בנה לדמותו שם של איש עסקים נדיב ולאומני, והתיידד עם אנשים סורים בכירים בתחום הפוליטי והצבאי. בעקבות ההתקרבות לאנשים אלה, הוא שותף במידע משמעותי מאוד והעביר אותו הלאה. מידע על הצבא הסורי, ההנהגה הסורית, הקשרים של הסורים עם ארגונים פלסטיניים. יתרה מזאת, ידידיו החדשים לקחו אותו לסיורים ולביקורים ברחבי סוריה וחיברו בינו לבין אנשים אחרים. כל חצי שנה אלי נסע ל"נסיעת עסקים באירופה", מה שנתן לו אפשרות להיפגש עם הממונים עליו ולהגיע לישראל כדי לבקר את המשפחה שלו. 

סיפור נוסף בו אלי עזר היה הקרב על המים. רמת הגולן הוכרזה כשטח צבאי סגור והכניסה אליו התאפשרה רק באמצעות אישור מהרמטכ"ל הסורי. אך, אלי הצליח להיכנס בליווי קצינים סורים בכירים. הוא הצליח ליצור קשרים עם אנשים בכירים בסוריה עד שהשלטון הסורי ראה בו כאדם המועמד לסגן שר הביטחון הסורי. מלבד זאת, אלי אסף מידע רב (והעביר אותו למודיעין הישראלי) על ניסיונות סוריה לחבל במוביל הארצי כמו, המקומות המתוכננים לחבלה. בנוסף, לסוריה הייתה תוכנית להטות את מי מקורות הירדן באזור הבניאס. אלי סיכל גם את הניסיון הזה בעזרת המידע שקיבל, וישראל השמידה את הציוד הסורי שהיה מיועד לתוכנית עוד לפני שהיה מוכן.

בנובמבר ,1964 לאחר שהצבא הסורי ירה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח נטרלי ליד קיבוץ דן, ישראל הגיבה בירי מדויק על התעלות בתוואי ההטיה ועל טרקטור שביצע עבודות. וזאת בעזרת נקודות ציון שאלי העביר. כמו כן, הוא נתן מידע על מטוסי סוריה, כך שישראל לא חששה להשתמש בלחימה מהאוויר נגד הסורים. זאת ועוד, אלי סיפק מידע על הטנקים והתותחים החדשים שהסורים קנו ועל חילוק הצבא באזור גולן. בעזרת מידע זה לישראל היה יתרון גדול באזור הצפוני במלחמת ששת הימים.

אירוע שלישי מרכזי בחייו - תפיסתו ומותו:

עד כה לא ידוע כיצד הסורים גילו שאלי כהן היה מרגל יהודי, ולכן, יש מספר גרסאות. גרסה ראשונה היא שבינואר 1965 הגיעו לסוריה מכשירי קשר סובייטיים חדשים שיחליפו את הציוד הישן של סוריה. בשביל בדיקת הציוד החדש היה צריך לגרום לדממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי ליום שלם. אלי לא היה מודע לדממת האלחוט ושידר דברים לארץ כרגיל. אולם, הוא לא ידע שהצבא הסורי מצאו את אות השידור שלו ופענחו אותו. בעקבות הגילוי המפתיע, הסורים פרצו לביתו של אלי והוא נעצר, ללא כל התנגדות מצדו. אך אנשים אחרים לא מאמינים בגרסה זו מכיוון שדממת האלחוט הייתה על מערכת הקשר של צבא סוריה ולא על הקשר של עובדי השגרירויות הזרות אשר שידרו לארצותיהם. חוץ מזה, התדרים בהם שידר אלי לא תאמו במדויק את התדרים בהם שידר הצבא הסורי.

ובכן, ישנה גרסה נוספת והיא שאלי כהן נפגש עם חברו מאג'ד שיח אל ארד (שעבד עם האמריקאים) בדצמבר 1964. מאג'ד סיפר לו שהוא נפגש עם "רוזוליו" שהוא בעצם פושע נאצי בשם פרנץ רדמאכר המסתתר בסוריה. אלי אמר שזה לא יתכן שרדמאכר מסתתר. אך, מאג'ד התגאה בגילויו וצלצל לרדמאכר. לאחר כמה דקות אלי ומאג'ד ישבו עם פרנץ בדירת המסתור של רדמאכר, שמסתבר שהייתה במרחק עשר דקות הליכה מדירתו של אלי כהן. יום לאחר הפגישה אלי דיווח למוסד שהוא הצליח לעלות על עקבותיו של פרנץ. אך, במקום לקבל תגובה חיובית ביקשו ממנו "להפסיק רדמאכר ולהתרכז בעיקר."

במוסד לא היו מודעים לסכנה המידית והמובנת מאליה שנגרמה בעקבות הפגישה המשולשת (איש עסקים סורי עם שני מרגלים). אחרת, היו מבקשים מאלי לברוח משם מיד. המודיעין הסורי גילה את הפגישה והחלו לחשוד ולעקוב אחר אלי. לאחר זמן מה הסורים פרצו לדירתו של אלי ומגלים שהוא מרגל יהודי שבחיים לא היו חושדים בו.

אחרית הדבר:

בינואר 1965 הגיע לארץ שדר מהמודיעין הסורי המודיע שהם תפסו את אלי. ישראל עשתה מאמצים רבים כדי לשחרר אותו. במרץ 1965 נפתח משפטו, שהיה ללא צדק. לא הייתה לו זכות להגנה משפטית ולא זכות לערער על גזר דין המוות שקיבל בסוף עשרת ימי המשפט. במאי 1965 הסורים עשו לאלי שתי מחוות: הם הביאו לו את הרב הראשי היהודי של סוריה כדי שיתפלל אתו תפילה אחרונה. והביאו לו רשות לכתוב מכתב אחרון למשפחתו.

בשעה 03:00 לפנות בוקר, הוציאו הסורים את אלי לכיכר והעלו אותו לגרדום. הם הצמידו דף לגופו ועליו גזר דינו. גופתו הושארה תלויה משך 7 שעות, כדי להציגה בפני הקהל הרב שהובא לחזות באופן שבו נעשה "צדק" בסוריה. עד היום גופתו לא הושבה לארץ למרות הביקושים הרבים מסוריה.

מקור מידע ראשוני - מכתבו האחרון של אלי לאשתו:

"אל רעייתי נדיה ובני משפחתי היקרים. אני כותב לכם מלים אחרונות אלה ומצווה עליכם להיות בקשר מתמיד. אני מבקש ממך נדיה, שתסלחי לי, שתדאגי לעצמך ולילדים. תשמרי עליהם, ותחנכי אותם חינוך מושלם. אל תזניחי עת עצמך ואתם ואל תמנעי מהם דבר. היו בקשר מתמיד עם בני משפחתי. עליך להתחתן בשנית, כדי שלא תמנעי מילדיך אב. את חופשיה בהחלט לעשות זאת. אבקש שלא תבלי את זמנך בבכי על דברים שחלפו. חשבי תמיד על העתיד. את נשיקותיי האחרונות אני מפנה אליך ואל סופי, איריס ושאול וכל בני המשפחה – אל תשכחי איש מכל בני משפחתך. שלחי להם את ברכות השלום האחרונות שלי ואת רחשי לבי. אל תשכחו להתפלל לנשמתו של אבי ועל נשמתי. לכולכם נשיקותיי האחרונות לשלום.

18.5.1965

".אלי כהן

מקור מידע משני - שיר על אלי

מילים: יואב גינאי - שאול דור

לחן ועיבוד : דוד קריבושי

זה הנער והגבר, ששאף לאור.

זה הילד ממצרים פרח חי טהור

אבל בארצו שלו, דבק יותר מכל

נע ונד חצה ימים, ומדברים של חול.

ערפל כבד של סוד, השאיר מאחוריו.

וביום בהיר, נסע הוא למשימת חיו. בדמשק הוא לבש, זהות של איש אחר.

ולפתע מהחושך מתגלה מלאך

אך כל יום התגעגע , לה הרבה יותר. ובאמצע השמיים, המסך נפתח עיטורי גבורות עולם, על כנפיו בצבע דם

וגם כשעלה באומץ לב אל הגרדום.

אלי שלי, אלי שלי שלא יגמר עוד לעולם זה האיש שהסתנן אל גוב האריות ששידר וכך הציל אחים ואחיות

היא רואה אותו כל לילה כמו בהתחלה

הוא ראה את שתי עניה כמו מתוך חלום מסתובב כוכב הצדק, נע בכיוונו הוא נוכח כאן איתה, כאילו הוא ישנו עוד אחזור את עוד תראי

שלא ייגמר עוד לעולם

לוחש לה כתפילה ובאמצע השמיים המסך נפתח ולפתע מהחושך מתגלה מלאך עיטורי גבורות עולם על כנפיו בצבע דם

אלי שלי, אלי שלי, שלא יגמר עוד לעולם

מחשבותיי על אלי כהן:

ישר כשנודע לי על העבודה עלו לי מלא אופציות לראש, חוץ מהאנשים שהיו דפים, ואחד מהאנשים שחשבתי עליהם הוא אלי כהן.

בדיוק כמה ימים לפני שניתנה העבודה היה לאלי יום זיכרון, אז חשבתי שלכתוב עליו פוסט בבלוג יהיה מחווה נחמדה שאוכל לעשות בשבילו. ובכן, הפעם הראשונה ששמעתי עליו הייתה לפני כמה שנים, והדבר היחיד שידעתי הוא שאלי היה מרגל מצוין בסוריה והוא נתפס שם. אך, לפני בערך שנה יצאה מיני סדרה על פעילותו וחייו וזו הפעם השנייה בה שמעתי עליו והסתקרנתי. תכננתי לראות את הסדרה בזמני הפנוי וללמוד ולהכיר על האדם הזה עוד, אבל זה לא קרה. וכמו שכתבתי, העבודה גרמה לי לחשוב עליו ולבחור בו כאחת הדמויות שעליה אכתוב. אני חושבת שאלי הוא בן אדם טוב, מעורר השראה ואדיר! ראשית, הוא בכלל לא רצה קשר עם המודיעין הישראלי, הוא רק עזר לחברו ושותפיו לשכור חדר למשימה שלהם. אולם, כאשר הוא שמע שהם נתפסו ונתלו עלה בו הרצון לנקום את מותם ולהמשיך בדרך שלהם. אני חושבת שזה היה נורא אמיץ מצדו, מכיוון שהרבה אנשים היו מפחדים מדבר כזה, הרי בסופו של דבר חבריו נתלו. ואני מעריכה ממש את האנשים שהיו נוהגים כמו אלי ומחליטים להילחם כמוהו, במיוחד לאור העובדה שהוא נתפס ונחשד גם, אך במזל רב שוחרר כתוצאה מחוסר ראיות. כמו כן, אני מצפה ורוצה גם לעשות ולתרום למדינה כמוהו, ואוכל רק לקוות שיקבלו אותי למוסד או לשב"כ כשיגיע זמני לשירות לאומי. יתר על כן, זה ממש מסקרן ומעניין אותי איך תפסו אותו ומה באמת קרה שם. כלומר, יש לסיפור הזה כמה גרסאות והלוואי שיום אחד נדע מהי האמתית. 
מלבד זאת, למרות כל הדברים שעשה והמידע הרב שסיפק לארץ הוא הקריב את הדבר הכי חשוב שיש וזו המשפחה. אלי ביקר את משפחתו פעמים ספורות בעת ביקוריו בארץ. הוא בכלל לא זכה להכיר את ילדיו ולראות אותם גדלים. לא את עירית, שהייתה בת שנתיים בשנת מותו, ולא את שי, שנולד בביקורו האחרון של אלי בארץ, ואפילו בתו הבכורה בת הארבע אולי לא תזכור אותו ממש, מפני שהייתה רק ילדה קטנה. אם יש משהו שצריך להעריך באלי (וכמובן שיש הרבה) זה את ההקרבה שהוא עשה, המשפחה שלו.

וכן, המכתב האחרון של אלי לאשתו היה אחד הדברים היותר מרגשים שקראתי בכל חיי. זאת אומרת, הוא כותב לה במפורש כל כך שתמשיך בחייה ותתחתן עם מישהו אחר, כל זאת ברגעי חייו האחרונים. נוסף על כך, נקרע לי הלב כאשר קראתי שהשאירו את גופו של אלי במשך 7 שעות בחוץ, איך אפשר לעשות דבר כזה לבן אדם?! ומה שעוד יותר מכעיס זה שהסורים לא הסכימו להחזיר לנו את גופתו, כיום הם אומרים שהם לא יודעים היכן הוא קבור, אבל אני חושבת שבטוח יש איש או כמה שכן יודעים והם רק רוצים להתעלל בנו עם אי הידיעה!
אלי היה אדם כה דגול שצעד לגרדום בראש זקוף, מגיע לו כל הכבוד שהוא מקבל ואפילו יותר! מקווה שאזכה להיות ולעשות לפחות חצי ממה שהוא עשה והיה.

"יום יבוא וילדי יהיו גאים בי" - אתה יכול היות בטוח בכך, ולא רק הם יהיו גאים בך אלא כל מכירך!

ביבליוגרפיה

https://www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%9B%D7%94%D7%9F/en_710641b305f5af9114d6b84366f33657  - אתר יזכור

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%94%D7%9F - ויקיפדיה

http://www.elicohen.org.il/ - האתר הרשמי של אלי כהן