משה שרת - טליה שאול
משה שרת
משה שרת (שרתוק - הוא עברת את שם משפחתו בקום המדינה) נולד ב- 10 באוקטובר 1894 בחרסון שבאוקראינה, לפניה ויעקב שרתוק. אביו, יעקב, היה מראשוני תנועת ביל"ו שעלו ארצה ב-1882. אולם, לאחר מספר שנים הוא חזר לרוסיה והקים שם את משפחתו. ב-1906 אביו חזר עם משפחתו לארץ שהייתה בשליטה עותמאנית, והם התיישבו בכפר הערבי עין-סיניה. משה היה בן 12 בהגיעו לארץ.
כתוצאה מהתיישבות משפחתו של משה בכפר ערבי במשך שנתיים, משה למד את השפה הערבית היטב, זו שירתה אותו כמו שצריך. כעבור שנתיים משפחתו של משה עברו לתל אביב ושם החל משה ללמוד בגימנסיה "הרצליה" והיה תלמיד מצטיין.
אירוע ראשון מרכזי בחייו - פעולותיו כמנהל מחלקה בסוכנות היהודית
בתור ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, שרת היה הנציג מטעם היישוב היהודי מול הבריטים. תחת תפקיד זה שרת ניסה להשיג הקמת אזורים בארץ, וכתוצאה מכך יצאה לידי פועל התכנית "חומה ומגדל" (הקמת ישובים חקלאיים יהודים מבוצרים) וחיל הנוטרים (המשטרה היהודית החוקית מטעם הבריטים).
ובכן, פעילותו העיקרית של שרת כמנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה התנדבותו לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. שרת ראה מחויבות מוסרית בהתנדבות אנשי היישוב היהודי למאמץ המלחמתי של בריטניה כנגד הנאצים. שרת רצה להגיע למטרות מסוימות באמצעות התנדבות זו והן: למקם את היישוב היהודי כשותף פעיל, תחת הדגל הציוני, בחזית המלחמה בגרמניה, ומתן אפשרות לרבים מאנשי היישוב לרכוש ידע צבאי וניסיון קרבי. ואכן שרת השיג יעדים אלו והגיע לשיאו כאשר הקים את היחידה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי, הבריגדה היהודית. לוחמי היחידה הוצבו בחזית איטליה ומיד לאחר המלחמה לקחו חלק חשוב בהעברתם של שרידי שואה, במסגרת תנועת "הבריחה", מרחבי אירופה אל נמלי הים התיכון, לקראת העפלתם לארץ ישראל.
ובכן, פעילותו העיקרית של שרת כמנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה התנדבותו לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. שרת ראה מחויבות מוסרית בהתנדבות אנשי היישוב היהודי למאמץ המלחמתי של בריטניה כנגד הנאצים. שרת רצה להגיע למטרות מסוימות באמצעות התנדבות זו והן: למקם את היישוב היהודי כשותף פעיל, תחת הדגל הציוני, בחזית המלחמה בגרמניה, ומתן אפשרות לרבים מאנשי היישוב לרכוש ידע צבאי וניסיון קרבי. ואכן שרת השיג יעדים אלו והגיע לשיאו כאשר הקים את היחידה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי, הבריגדה היהודית. לוחמי היחידה הוצבו בחזית איטליה ומיד לאחר המלחמה לקחו חלק חשוב בהעברתם של שרידי שואה, במסגרת תנועת "הבריחה", מרחבי אירופה אל נמלי הים התיכון, לקראת העפלתם לארץ ישראל.
יתרה מזאת, בזמן המלחמה שרת ארגן שיתוף פעולה סודי עם אישיי צבא בריטים, ובעקבות שיתוף הפעולה לוחמי ההגנה בצעו פעולות צבאיות חשאיות במזרח התיכון בפיקוד בריטי. אחת מפעולות אלה הייתה אימון ושיגור צנחנים יהודים לאירופה שנכבשה על ידי הנאצים וזאת בשביל לעזור למדינות בעלות הברית ולאיתור יהודים הנמצאים תחת הכיבוש.
אירוע שני מרכזי בחייו - פעולותיו כשר החוץ
כאשר הוקמה מדינת ישראל שרת התמנה לשר החוץ הראשון שלה, ועל כן ייסד את משרד החוץ וקבע את , ייסד את משרד החוץ וקבע את מדיניותו. בתור שר החוץ הראשון, שרת הביא הישגים רבים למדינה. למשל: הסכמי שביתת הנשק ב-1949, שגרמו לסיום מלחמת העצמאות הקשה.
כמו כן, שרת היה אישיות משמעותית בנושא של עיצוב יחסי גרמניה-ישראל, היו לו עמדות מאוד פרגמטיות בנושאים אלו והוא היה בעד הסכם השילומים עם גרמניה. שרת, כשר החוץ, היה בעצם הדמות המחברת בין גרמניה לישראל. שרת גייס את כל כישוריו כדיפלומט ופוליטיקאי בשביל להתמודד עם ההסתייגות של הציבור הישראלי מכל דבר שקשור לגרמניה ולגרמנים. שרת ידע שרבים מתושבי המדינה היו ניצולי שואה ולכן שנאו את גרמניה. שרת ניסה בתור מדינאי למצוא מקור ממנו יוכל לממן את תושבי ישראל ואת ישראל עצמה, מכיוון שהייתה על סף משבר, עוד עולים רבים עלו לארץ,כך שהאוכלוסייה גדלה. המקור היחיד שהיה להם כעת הוא גרמניה, שממנה רצו פיצויים על השואה. אז בינואר 1952 העלה את נושא המשא ומתן עם גרמניה בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת ולאחר מכן ליווה את כל התהליך. בסופו של דבר, שרת כשר החוץ חתם עם קנצלר גרמניה המערבית, קונרד אדנאואר, על הסכם השילומים עם מדינת ישראל בספטמבר 1952. באופן מפתיע ושונה מבדרך כלל שרת ובן גוריון הסכימו על הנושא המסוים הזה, בדרך כלל לא הייתה ביניהם הסכמה. דעתם הייתה שהמדינה צריכה לשקול שיקולים רציונליים ולא רק מוסריים או רגשיים.
כמו כן, שרת היה אישיות משמעותית בנושא של עיצוב יחסי גרמניה-ישראל, היו לו עמדות מאוד פרגמטיות בנושאים אלו והוא היה בעד הסכם השילומים עם גרמניה. שרת, כשר החוץ, היה בעצם הדמות המחברת בין גרמניה לישראל. שרת גייס את כל כישוריו כדיפלומט ופוליטיקאי בשביל להתמודד עם ההסתייגות של הציבור הישראלי מכל דבר שקשור לגרמניה ולגרמנים. שרת ידע שרבים מתושבי המדינה היו ניצולי שואה ולכן שנאו את גרמניה. שרת ניסה בתור מדינאי למצוא מקור ממנו יוכל לממן את תושבי ישראל ואת ישראל עצמה, מכיוון שהייתה על סף משבר, עוד עולים רבים עלו לארץ,כך שהאוכלוסייה גדלה. המקור היחיד שהיה להם כעת הוא גרמניה, שממנה רצו פיצויים על השואה. אז בינואר 1952 העלה את נושא המשא ומתן עם גרמניה בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת ולאחר מכן ליווה את כל התהליך. בסופו של דבר, שרת כשר החוץ חתם עם קנצלר גרמניה המערבית, קונרד אדנאואר, על הסכם השילומים עם מדינת ישראל בספטמבר 1952. באופן מפתיע ושונה מבדרך כלל שרת ובן גוריון הסכימו על הנושא המסוים הזה, בדרך כלל לא הייתה ביניהם הסכמה. דעתם הייתה שהמדינה צריכה לשקול שיקולים רציונליים ולא רק מוסריים או רגשיים.
אירוע שלישי מרכזי בחייו - שרת כראש הממשלה
בשנת 1953, בן גוריון פרש מהיותו ראש ממשלה ובמקומו התמנה שרת על ידי מפלגת מפא"י ובנוסף המשיך להיות גם שר חוץ. למרות פרישתו של בן גוריון, הוא עדיין נשאר פעיל בפוליטיקה נוכח המצב הקיים - רכישות נשק גדולות על ידי מדינות ערב מהסובייטים והלחץ הבינלאומי הגובר על ישראל לעשות ויתורים בנושא זכויות המים, בזמן איפוק מול התקפות המסתננים שחדרו לישראל. בן גוריון רואה את שרת כאדם מתון יתר על המידה בפעולות התגמול נגד המסתננים וההתקפות על אזרחים ישראלים. לעומת זאת שרת מאמין שחשוב לשמור על איפוק וריסון כדי להישמר מפני החמרת הסכסוך הערבי-ישראלי. בשנת 1955 הלכו וגדלו חילוקי הדעות בין שרת לבן גוריון, דבר שגרם לסכסוך קשה ביניהם, למרות שהיו שותפים ובני ברית מתחילת היכרותם. הסכסוך הוביל להתפטרות שרת בשנת 1956 ולעזיבת חיי הפוליטיקה.
בשנת 1953, בן גוריון פרש מהיותו ראש ממשלה ובמקומו התמנה שרת על ידי מפלגת מפא"י ובנוסף המשיך להיות גם שר חוץ. למרות פרישתו של בן גוריון, הוא עדיין נשאר פעיל בפוליטיקה נוכח המצב הקיים - רכישות נשק גדולות על ידי מדינות ערב מהסובייטים והלחץ הבינלאומי הגובר על ישראל לעשות ויתורים בנושא זכויות המים, בזמן איפוק מול התקפות המסתננים שחדרו לישראל. בן גוריון רואה את שרת כאדם מתון יתר על המידה בפעולות התגמול נגד המסתננים וההתקפות על אזרחים ישראלים. לעומת זאת שרת מאמין שחשוב לשמור על איפוק וריסון כדי להישמר מפני החמרת הסכסוך הערבי-ישראלי. בשנת 1955 הלכו וגדלו חילוקי הדעות בין שרת לבן גוריון, דבר שגרם לסכסוך קשה ביניהם, למרות שהיו שותפים ובני ברית מתחילת היכרותם. הסכסוך הוביל להתפטרות שרת בשנת 1956 ולעזיבת חיי הפוליטיקה.
שרת נפטר בשנת 1965, בן 71, כתוצאה מסרטן. ביום פטירתו עדיין כיהן כיושב ראש הסוכנות היהודית
מקור ראשוני - נאום הדגל של שרת (נאום מוטיבציה לחיילי הבריגדה)
מקור משני - סרטון בו יעקב, בנו של משה שרת, מדבר על נאום כיסא הגלגלים של משה
https://www.youtube.com/watch?v=FuhewD-F34A
https://www.youtube.com/watch?v=FuhewD-F34A
מחשבותיי על משה שרת:
בחרתי במשה שרת מפני שבדיוק קראתי עליו בגלל העבודות בהיסטוריה. זאת אומרת, התקופה האחרונה עליה למדנו בהיסטוריה הייתה התקופה בה משה שרת חי ופעל. בעקבות העבודות התעניינתי בשרת, כי חוץ מהעובדה שהיה ראש ממשלה לא ידעתי עליו כלום. אז, חשבתי שזה יהיה מעניין לדעת מי האדם הזה שלא הרבה מאיתנו מכירים.
ובכן, כעת לאחר שקראתי עליו וכתבתי עליו אני מכירה אותו יותר טוב, חבל שלא ייצא לי לפגוש אותו, כי הוא נשמע אדם בעל יוזמה, כריזמה וחריצות. זאת אומרת, ניתן לראות את היוזמה שלו בהרבה פעולות שעשה, הנסיון להשגת זיכיון החולה, תכנית חומה ומגדל, הקמת הנוטרים, הקמת הבריגדה... אם יש משהו שאני מעריכה אצל המנהיגים זו היוזמה להקים ולתכנן דברים כמו ששרת עשה. כמו כן, אני מסכימה עם עמדתו בנוגע להסכם השילומים. כלומר, גם אני בעד ההסכם, אולי הוא לא מוסרי אך הוא היה נחוץ לנו מבחינות רבות בהן היה צריך להתחשב. יתרה מזאת, אני נורא אהבתי את נאומי הדגל שלו והמוטיבציה שהוא החדיר בהם. אולם, נאום כיסא הגלגלים לא ממש דיבר אליי. לא קראתי את כולו אבל הבנתי בערך על מה הוא מדבר. בן גוריון רצה לחקור מחדש את "עסק הביש" (מבצע במצרים שנכשל, ופעיליו נתפסו) ושרת בא ונאם את אחד מנאומיו הגדולים ביותר, "נאום כיסא הגלגלים". אני לא ממש הסכמתי עם מה שנאמר בנאום, שזה בעצם התנגדות למה שבן גוריון רצה לעשות, בפעם הזו הייתי עם בן גוריון. האנשים שלנו נתפסו במבצע, ואולי יש סיכוי שמישהו מהם חי, ואפילו אם לא חי אז שווה להחזיר את גופותיהם לארץ, לקבורה יהודית כמו שצריך. חוץ מזה, אני חושבת ששרת בא לנאום כנגד בן גוריון בכוונה, בגלל הסכסוך שהיה ביניהם, אז זה משהו שלא ממש אהבתי בשרת, אולם מובן שיש בו דברים אחרים שאפשר להעריך, כמו היוזמה שלו והפעילות שלו למען הארץ תושביה. יתר על כן, אני מסכימה עם שרת בעניין המתינות כנגד המתקפות של הערבים. גם ככה יש בינינו סכסוך, פעולות תגמול מצידנו תביא להסלמה של הסכסוך. אני חושבת שעדיף להתארגן למתקפה גדולה יותר ומאורגנת, ובו בזמן לנסות לבדוק איפה הערבים והמסתננים מתחבאים ולא סתם לתקוף, כי אז הם יכולים לבוא לנו במפתיע כנקמה.
אני חושבת ששרת עשה ותרם דברים טובים למדינה ולהצלחת הקמתה, ואלמלא המחלוקת עם בן גוריון הוא יכל להמשיך עוד בתפקידו כראש ממשלה, כי אני מאמינה שהיה לו עוד מה לתרום לארץ ולתושביה.
ובכן, כעת לאחר שקראתי עליו וכתבתי עליו אני מכירה אותו יותר טוב, חבל שלא ייצא לי לפגוש אותו, כי הוא נשמע אדם בעל יוזמה, כריזמה וחריצות. זאת אומרת, ניתן לראות את היוזמה שלו בהרבה פעולות שעשה, הנסיון להשגת זיכיון החולה, תכנית חומה ומגדל, הקמת הנוטרים, הקמת הבריגדה... אם יש משהו שאני מעריכה אצל המנהיגים זו היוזמה להקים ולתכנן דברים כמו ששרת עשה. כמו כן, אני מסכימה עם עמדתו בנוגע להסכם השילומים. כלומר, גם אני בעד ההסכם, אולי הוא לא מוסרי אך הוא היה נחוץ לנו מבחינות רבות בהן היה צריך להתחשב. יתרה מזאת, אני נורא אהבתי את נאומי הדגל שלו והמוטיבציה שהוא החדיר בהם. אולם, נאום כיסא הגלגלים לא ממש דיבר אליי. לא קראתי את כולו אבל הבנתי בערך על מה הוא מדבר. בן גוריון רצה לחקור מחדש את "עסק הביש" (מבצע במצרים שנכשל, ופעיליו נתפסו) ושרת בא ונאם את אחד מנאומיו הגדולים ביותר, "נאום כיסא הגלגלים". אני לא ממש הסכמתי עם מה שנאמר בנאום, שזה בעצם התנגדות למה שבן גוריון רצה לעשות, בפעם הזו הייתי עם בן גוריון. האנשים שלנו נתפסו במבצע, ואולי יש סיכוי שמישהו מהם חי, ואפילו אם לא חי אז שווה להחזיר את גופותיהם לארץ, לקבורה יהודית כמו שצריך. חוץ מזה, אני חושבת ששרת בא לנאום כנגד בן גוריון בכוונה, בגלל הסכסוך שהיה ביניהם, אז זה משהו שלא ממש אהבתי בשרת, אולם מובן שיש בו דברים אחרים שאפשר להעריך, כמו היוזמה שלו והפעילות שלו למען הארץ תושביה. יתר על כן, אני מסכימה עם שרת בעניין המתינות כנגד המתקפות של הערבים. גם ככה יש בינינו סכסוך, פעולות תגמול מצידנו תביא להסלמה של הסכסוך. אני חושבת שעדיף להתארגן למתקפה גדולה יותר ומאורגנת, ובו בזמן לנסות לבדוק איפה הערבים והמסתננים מתחבאים ולא סתם לתקוף, כי אז הם יכולים לבוא לנו במפתיע כנקמה.
אני חושבת ששרת עשה ותרם דברים טובים למדינה ולהצלחת הקמתה, ואלמלא המחלוקת עם בן גוריון הוא יכל להמשיך עוד בתפקידו כראש ממשלה, כי אני מאמינה שהיה לו עוד מה לתרום לארץ ולתושביה.
ביבליוגרפיה:
https://mfa.gov.il/memorial/Perpetuated/Pages/Moshe-Sharet.aspx - אתר ההנצחה של משרד החוץ
תגובות
הוסף רשומת תגובה