מרדכי חיים רומוקובסקי
מרדכי חיים רומקובסקי נולד ב-1877 בכפר ברוסיה. בגיל צעיר השתקע בלודז',
ובמשך כמה שנים שימש כמנהל בית יתומים. לאחר מכן
מונה לחבר בהנהגת הקהילה היהודית באותו המקום.
עם כיבוש הגרמנים את לודז' מונה רומקובסקי ליושב ראש היודנראט בגטו לודז'.
בשביל להבין את משמעות המשפט "מונה ליושב ראש היודנראט" נסכם בקצרה מה זה אומר להיות בתפקיד הזה?
אנשי היודנראט היו חבורה של יהודים, שנבחרו על ידי הגרמנים והיו כפופים להם באופן מוחלט, ללא כל יכולת להביע מחאה כלשהי. והוטל עליהם לנהל את החיים בגטו. על היודנראט הוטל לערוך מפקד תושבים ע"פ גיל, מין ועיסוק, היה עליהם לאכסן את היהודים, ולקראת השמדתם של היהודים היה עליהם גם להכין רשימות, מי ימות? מי יחיה?
היודנראט החליטו.
עכשיו נבין מיהו אותו רומוקובסקי , 'מלך היהודים'
שבועיים לאחר מינויו של רומוקובסקי, ובכלל, הקמת מועצת היודנראט, הגרמנים מחליטים שההתנהלות של המועצה לא מתאימה להם. הם מוציאים את כולם להורג ומבקשים מרומוקובסקי לבחור 24 חברי מועצה חדשים. רומוקובסקי משתף איתם פעולה.
כראש היודנראט, רומוקובסקי הציע לגרמנים כל מיני הצעות שמאוד מצאו חן בעיניהם של הגרמנים, כדי לחזק את מעמדו בתוך הגטו. אחת ההצעות היותר מפורסמות שלו הייתה הצעת שינוי הכסף (בעצם היהודים שבגטו לא ישתמשו בכסף גרמני (מארק) או פולני (זלוטי), אלא בכסף מיוחד לגטו. רומקובסקי ניהל את הגטו ממש כדיקטטור. הוא מחץ כל סימני התנגדות (לפעמים זה אף הגיע למצב שהוא היה קורא לנאצים לפזר הפגנות ביריות, או ששלח את המתנגדים לו למחנות ההשמדה), מילא אחר פקודות הגרמנים בנחישות וביעילות, ולא ראה פגם בטובות הנאה ושוחד. בעת מילוי תפקידו , רומקובסקי ביחד עם בני משפחתו וחבריו נהנה ממזון ובגדים יקרים.(זו הסיבה שהוא נקרא מלך היהודים, כיוון ששלט ביד רמה, ממש כמו מלך)
מאידך גיסא, רומקובסקי גם הקדיש מחשבה לגורל הגטו ותושביו: הדרך היחידה להצלת הגטו, האמין רומקובסקי, היא על ידי הפיכתו לגטו יצרני. גטו יצרני הוא בעצם גטו שהופך למרכז כלכלי. הוא ידע שגטו שכזה יהיה חשוב מדי לגרמנים וכך הם לא ירצו לוותר עליו (להשמידו במילים אחרות), וכך תהיה תקווה שחלק מתושביו ישרדו את השואה עד לתבוסת הנאצים. למרות שרוב הגטאות נחשבו לגטאות יצרניים, המכילים בתוכם מפעלים וכו', גטו לודז' נחשב לייחודי – כל אוכלוסיית הגטו חויבה לעבוד, גם ילדים ומבוגרים, ועשרות מפעלים יצרו סחורות עבור הגרמנים. וההתנהלות הזאת עבדה - גטו לודז' היה הגטו האחרון ששרד.
בשנתיים הראשונות לשלטונו של רומקובסקי, הגרמנים אפשרו לנהל סוג של חיים בגטו, הוקמו מערכות חינוך, וחגגו את החגים (עד כמה שהיה אפשר), אך בתום שנתיים, סוף 1941, הגרמנים החלו להדק את החבל, יהודים נוספים הובאו מארצות שונות, ונהייתה צפיפות נוראית. הגרמנים סגרו את מקומות החינוך ופקדו על רומוקובסקי לשלוח 20,000 יהודים למחנה ההשמדה "חלמנו". רומוקובסקי הצליח להוריד את המספר ל10,000. אך הדילמה עדיין נותרה.
את מי שולחים? והאם שולחים בכלל?
לאחר הפקודה שניתנה רומוקובסקי מכנס את יהודי הגטו ונואם את נאומו המפורסם , "נאום האיברים"
בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן : "אחי ואחיותי, תנו לי אותם ! – אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם…" (בכי תמרורים מזעזע בקרב הציבור הנאסף)....האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?" אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים ביותר אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף ! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים… |
(יללות איומות) |
לא איש נחמות אני היום. גם לא באתי להרגיע אתכם היום, אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם. באתי כמו גזלן, לקחת מכם את היקר ביותר ללבכם...ניסיתי למתן גזירה. רק אתמול ציוויתי על רישום של ילדים בני תשע, רציתי לפחות להציל את השנתון האחד – בגיל מ- 9 עד 10.... |
יש לנו בגיטו רבים חולי שחפת, שימיהם או אולי השבועות שלהם ספורים. איני יודע, אפשר שזוהי תכנית שטנית, ואולי לא, אך איני יכול להתאפק מלהביע אותה : "תנו לי את החולים הללו, ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים". אני יודע כמה יקר לכל אחד החולה שבביתו, כל שכן אצל היהודים. אולם בשעת גזירה מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל, מי יכול להינצל ומי מותר להציל. |
השכל הישר מחייב, שמוכרח להינצל זה שניתן להציל והוא בעל סיכויים להינצל, ולא זה שאין אפשרות בלאו הכי להצילו… |
נאום זה הוא נאום קשה מאוד. בעצם, רומקובסקי מבקש מתושבי הגטו, לשלוח "ליישוב מחדש במזרח" את ילדיהם שמתחת לגיל 10 ואת כל האנשים שגילם מעל 65. איך אפשר לבקש מהורה לשלוח את ילדו, הדבר היקר ביותר לו?
לפי יהודה באואר, עמ' 111-109, תגובות בעת השואה
באותו שלב כבר ידע רומקובסקי ללא ספק שרוצחים יהודים. תושבי הגטו בכלל לא ידעו זאת, אחרים חשדו, אבל הוא ידע. הוא מסר את האנשים לידי הנאצים, ע"פ תביעותיהם, ובהסכמת רב העיר, אם כי מתוך לבטים קשים: הוא חשב שע"י מסירת חלק הוא יציל את השאר (הוא גם מזכיר זאת בנאומו). לרומקובסקי היה ברור מאד שהמלחמה תיגמר במפלת הנאציזם. דעתו הייתה שהדרך היחידה שנותרה היא להגיע לסוף המלחמה עם האנשים הצעירים, שיכולים לעמוד בכל התלאות, ולאחר מכן להקים מחדש את המשפחות ואת הדור הבא
אחריהם. לכן צריך להיכנע לגרמנים ע"י כך שיענו לכל רצונותיהם, כולל גירוש ילדים.
גישתו של רומקובסקי, לצד רדיפת השררה ופולחן האישיות שלו תוך התנהלות כוחנית כלפי יושבי הגטו, הפכו את דמותו לשנויה במחלוקת. יש שרואים בו בוגד ומשתף פעולה עם הנאצים, שדיכא את התנגדות יהודי הגטו כשהוליך אותם שולל. ויש שטוענים שיש להבין את הנסיבות הקשות בהם פעל, ואת מאמציו שהביאו להמשך פעילותו של הגטו עד לשנת 1944, והיו מאפשרים את הצלתם של
עשרות אלפי היהודים שנותרו בגטו, אלו רק התקדמו הסובייטים בקצב מהיר יותר. הדילמות המוסריות האלו מעסיקות היסטוריונים עד היום: האם רומקובסקי פעל מתוך חשיבה אמיתית, שמטרתה הצלת כמה שיותר יהודים, או שלהפך, הוא היה אדם קטן שזכה להרבה כוח, ולא בחל באמצעים כדי לשמר את כוחו?
האם הקרבת החלשים ביותר היא דרך פעולה לגיטימית, גם אם אכזרית?
וזו היא דעתי-
האם אנו מסוגלים לשפוט את התנהגותו של חיים רומוקובסקי? מובן שלא. אנחנו לא נמצאים באותה הסיטואציה,ואין לנו את היכולת לדעת מה עבר לו בראש באותם רגעים. אין לי ספק, שלא היה לו את הרצון להרוג יהודים, ובטח שהוא לא רצה להיות האחד שיעמוד בסיטואציה כל כך מנותקת ממוסריות, מערכים ומרגשות. האם ישנו אדם שרוצה היה להיות במעמד זה ? לא. אבל רומוקובסקי
נבחר. הוא נבחר להיות "מלאך המוות". הוא נבחר להיות האיש השנוא ביותר בגטו.
האם הוא עשה את הדבר הנכון? אינני יודעת.. אולם אני נוטה להסכים עם הדרך, עם החשיבה.. ההיגיון הבריא אומר שעדיף להציל את מי שיכול להינצל! ומי שיכול להינצל זה מי שבריא, צעיר וחזק עד כמה שאפשרי. מי שיכול להינצל זהו האדם שיכול להתגבר על הקשיים ולהמשיך את קיום העם היהודי. מובן שהסיטואציה לא נתפסת בראש.. היא נדמת כדבר רחוק מן המציאות ובלתי אפשרי, אך זה קרה.
וזה היה קר וחסר רחמים. אפשר לומר שהוא דיכא את היהודים, אך מבחינתו הוא הציל אותם. וזו הסיבה שאני מבינה את מעשיו של
חיים רומוקובסקי.
על מנת להגיע לההבנה האמיתית והמלאה של דבריי, שהיא אכן קשה מאוד, נשווה את פעולותיו של חיים רומקובסקי לאלו של אדם צ'רניאקוב, יושב ראש היודנראט בגטו וורשה. צ'רניאקוב התאבד לאחר האקציה השנייה, לפני ההתאבדות הוא עוד הסתובב בגטו והרגיע את הנשלחים שהם אכן נוסעים למזרח ליישוב מחדש כמו שסיפרו להם, ולא לטרבלינקה, הוא בעצם משקר להם. רומקובסקי עושה את ההפך הגמור. הוא עומד מול אנשי הגטו ומספר להם בדיוק מה הולך לקרות. הוא לא בא כאיש של נחמות. הוא בא כגזלן. האם זה מה שהורים לילדים רכים רוצים לשמוע? הם בטח מעדיפים שלא לשמוע שהילד שלהם הולך למחנה השמדה.. שהילד שלהם עדיין חי, למרות שהוא לא.
אבל בואו נסתכל רגע בנקודת מבט קצת שונה: צ'רניאקוב מתאבד ומשאיר את אנשי הגטו ללא הנהגה באחד מהרגעים הקשים ביותר, הגטו נשאר ללא שום הנהגה ממשית, (את מקומו מחליפים חברי תנועות הנוער והמחתרות שיצאו למרד גטו ורשה), רומקובסקי לעומת זאת הצליח לשמור על גטו לודז עד חודש אוגוסט 1944, קצת לפני סוף המלחמה, אחרון הגטאות בפולין כאשר הצבא האדום נמצא 100 ק"מ ממנו, גטו לודז היה כפסיעה משחרור על ידי הצבא האדום שברגע האחרון בגלל שיקול צבאי לא הגיע ללודז, במידה וגטו לודז היה משוחרר על ידי הצבא האדום כיצד דמותו השנוייה במחלוקת של רומקובסקי היתה נכתבת בדפי ההיסטוריה? צ'רניאקוב מוצג כדמות מלאכית טראגית- בחר להתאבד ולא לשלוח למוות ואילו רומקובסקי מוצג כרשע,
במציאות המורכבת של השואה אין שחור ולבן.
ברכה מהתלמידים בגטו לחיים רומוקובסקי:
ביבליוגרפיה:
הבריטניקה החדשה לנוער
אנציקלופדיית אביב לנוער
תגובות
הוסף רשומת תגובה