צופיה אלימלך-הרב ישעיהו שפירא "האדמור החלוץ"
הרב ישעיהו שפירא
(י"א בשבט תרנ"א, 28 בינואר 1891 – ה' בסיוון תש"ה, 22 במאי 1945) היה
מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. כונה "האדמו"ר
החלוץ".
שלושה אירועים מרכזיים בחייו:
בשנת תרע"ד
- 1914) ביקר בחשאי בארץ ישראל לשם היכרות ראשונה. בצד התרשמותו העמוקה מארץ הקודש
הושפע מאד מאישיותו של הרב קוק ונפשו דבקה בנפשו. כשחזר לפולין הפך לתעמלן לארץ ישראל
בין המוני החסידים, ועורר התנגדות רבה בקרב אדמו"רים וקהילות חסידיות, הוא הופיע
בעיירות חסידיות וקרא לשומעיו לעלות לארץ, נמנה עם העסקנים שייסדו את תנועת המזרחי
בפולין. כשהוצעה לו משרת רבנות סרב לקבלה מכיווון שתכנן לעלות לארץ.
בשנת תר"פ
(1920) עלה לארץ ישראל, היה בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש
התנועה כמה שנים.
בקול קורא שכתב
עם הקמת התנועה כתב הרב שפירא ביחד עם הרב ש"ח לנדאו, י' ברנשטיין וש"ז שרגאי
את תמצית האידיאולוגיה המופיעה בתוך "קול קורא של המייסדים":
"רוצים אנו בחיים
של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם
ב-ד' אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון
וארץ בלבד, ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית על האופי הלאומי שלנו. אנו
רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום ותשוב
להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב. אנו
שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנ"כית המקורית המיוסדת על
הצדק והיושר ועל המוסר."
כשהגיע לירושלים נתמנה למנהל מחלקת העלייה
ולשכת העבודה ליד המרכז העולמי של המזרחי ובמסגרת עבודה זאת גייס עובדים וסלל איתם
את הכביש לראש פינה. בנוסף היה גם בין מייסדי היישוב החקלאי החסידי הראשון
"כפר חסידים" בעמק זבולון.
את כשרונו בחינוך וברכישת לבבות הביא לידי
מימוש בביקורים רבים אצל המתיישבים בהם היה מנגן את לחניו. אחד משיריו הוא השיר
"אילו היה לי כח". בביקורים אלו עורר הדים עמוקים בליבות החברים בהיותו
שילוב חסיד וחלוץ.
במסגרת פעילותו נסע לארצות אירופה ולאמריקה
מטעם הקרן הקיימת לישראל, וגם שם הקסים בהופעותיו ובנאומיו, עד שאמר עליו עסקן
חילוני שאי אפשר לעמוד כנגדו כי הוא מעורר לשוב בתשובה.
בקק"ל נבחר לנשיאות הארגון ובשל
יכולתו הארגונית המבריקה נבחר למנהל בנק "זרובבל". בשנת תר"ץ
(1930) ליקט וערך את הספר 'ארץ חפץ', אמרות על ארץ ישראל ובניינה, מאת הראי"ה
קוק.
אהבתו הגדולה של האדמו"ר
החלוץ לארץ ישראל ואמונתו כי השילוב בין תורה ועבודה יקנה לעם ישראל אחיזה אמיתית בקרקע
התבטאו רבות בכתיבה. במאמר שנקרא 'שיקום עולמות' כתב: "גדול מאוד התפקיד שהטילה
ההשגחה העליונה על שכמנו לבנות מחדש את כנסת-ישראל שהושמדה בגולה, אנו מתי-מעט, שרידים,
עלינו מוטל למלא מה שהוחסר מעמנו בשואה, ולהקים את עם-ישראל בארץ-ישראל... אנו נמצאים
בימי הרת עולם. ימי הריסת עולמות ובניין עולמות חדשים. ואנו צריכים לדאוג לכך שהעולמות
החדשים ייבנו ברוח תורת ישראל. אין עולמנו שלם. אבל נדע את דרכנו. עלינו להמשיך, זהו
צו עליון."
בשנת תרפ”ט
(1929) היה ממקימי שכונת בית וגן בירושלים והוביל בשכונה את פעילות ההגנה בשכונה שהייתה
מרוחקת משאר חלקי העיר. כשהגיע לגיל 51, החליט לממש
את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו
הציבוריים, ובשנת תש”ב (1942) התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו
בכפר פינס הפך למרכז לעליה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך “שולחן”, כמנהג
האדמורי”ם, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, שהוא יצר.
ככל שנודע יותר
ויותר בארץ על גודל השבר והחורבן של יהדות פולין, הלך ר’ ישעיהו ודעך. כאב לו שלא שמעו
לזעקותיו במשך עשרות בשנים לעלות לארץ, כאב לו על כל עולמה של החסידות אשר ממנה שאב
את כוחו. בכל עת שהזכיר את אחיו היה פורץ בבכי מר, וכך התפשטה בתוכו מחלת כליות ולב.
בקשתו האחרונה הייתה להביאו לקבורה בירושלים וכך בערב יום מתן תורה נחתם הגולל על מסכת
רבת פעלים “ויחזו בך ותיק וחסיד, חבר ורבן” (שורה אחרונה מכתוב מצבתו)בנו הרב אלימלך
שפירא, היה לימים האדמו”ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסק’ה) שפירא כיהן
לימים כשר מטעם המפד”ל. הבן של אלימלך הוא הרב קלמן מנחם שפירא האדמו”ר לחסידי גרודזיסק
– פיאצסנה ברמת בית שמש.
מצבתו של הרב ישעיהו שפירא זצ"ל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה