דוד רזיאל

דוד רזיאל

דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א , 19 בנובמבר 1910 - כ"ג באייר ה'תש"א , 20 במאי 1941) , "האלוף בן ענת" היה , היה ממייסדי האצ"ל ומפקדו הרביעי ונציב בית"ר בארץ ישראל.

•  דוד רזיאל נולד בשנת 1910 בפלך וילנה , להורים מרדכי ובלומה.  בקיץ 1914 האבא מרדכי קיבל משרת הוראה בבית ספר תחכמוני בתל אביב ובעקבות זה כל המשפחה כולל דוד שהיה אז בן 3 יצאה לדרך. על פרוץ מלחמת העולם הראשונה שמעו באונייה בדרכם לארץ ישראל. בני משפחת רזיאל שהיו נתינים רוסים נתפסו והועלו על ספינה שגרשה אותם לאלכסנדריה, ומשם לרוסיה  עם עוד מאות מתושבי תל אביב. אלו היו בשבילם שמונה שנים של נדודים בעיצומה של ימי המהפכה ומלחמת האזרחים, בימים אלו המשפחה חייה ברעב וסבל. דווקא בתקופה הזו עם כל מה שקרה והגעגועים לתל אביב, אצל ילדי המשפחה התפתחו רגשות לאומיים עזים. בגיל שש דוד רזיאל התחיל לכתוב סיפורים ומחזות על גבורה יהודית, וחלם על צבא עברי. דרכי המסע לארץ ישראל היו קשות ואחרי שמונה שנים, בנר החמישי של חנוכה, כמו ביום גירושם מא"י – חזרו לתל אביב.

• מנהלת בית הספר לבנות שפיצר הייתה נוהגת להזמין מרצים מארגון האצ"ל , ובין האנשים שבאו להרצות לבנות בית הספר היה דוד רזיאל. באותה הרצאה נכחה גם בתה של המנהלת – שושנה כי חשבה שהקהל קטן מידי. דוד היה נבוך כי לא היה רגיל להיות בחברת כל כך הרבה נערות , והרצה להן כשהוא מביט התקרה. כשדוד בא לצאת בסיום ההרצאה נתקל בשער הנעול וביקש את עזרתה של שושנה בתה של המנהלת. שושנה הייתה אז בת 14 ודוד היה בן 22 , אך דוד מצא חן בעיניה. "נפלתי שבי בקסם דמותו ובעוצמת מנהיגותו הפיקודית, חריפותו האינטלקטואלית. נודע לי שהוא גר עם אסתר אחותו בחדר ברחוב יגיע כפיים בשכונת גאולה. בכל הזדמנות עברתי ליד החדר הזה. באתי כאילו לאחותו. בתשעה באב נערך שיעור לבנות האצ"ל בשכונת גאולה ליד ביתם של אסתר ודוד. כשעברתי ברחוב, אסתר קראה לי כדי לשאול אם חברתי, רחל דבירי, נעצרה עם פעילי ברית הבריונים. אחר כך דוד הזמין אותי להישאר איתו כששנינו צמנו". כך סיפרה שושנה רזיאל 78 שנים אחרי אותו יום בראיון שלה לעיתון "הארץ" . אמה של שושנה לא אהבה בהתחלה את מה שקורה בין בתה הקטנה שושנה לבין דוד רזיאל , אך האישיות והרצינות המיוחדת של דוד שכנעו אותה לתת את ברכתה לקשר בניהם. באביב תרצ"ח דוד נתן לשושנה כמתנה אקדח וספר תנ"ך עם הקדשה "עוד אבנך ונבנית". הם התחתנו בשנת 1938 וגרו ברחוב אנגל בתל אביב. הם שמרו על חשאיות והזמינו לביתם רק אנשים שהיו קשורים למחתרת.

•  אחרי שפרסמו את הספר הלבן ניהיה קשר בין הארגון לבין פנחס רוטנברג שהיה אז נשיא הוועד הלאומי. רוטננברג היה צריך לנסוע ללונדון כדי לפגוש את ז'בוטינסקי , זו הייתה פגישה שנועדה כדי לתאם את הפעולות נגד הבריטים, ורוטנברג ביקש להיפגש לפני שהוא נוסע עם דוד רזיאל – מפקד האצ"ל. דוד שמח להיפגש עם רוטננברג אבל לא ידע איך יגיע לחיפה כי יש שוטרים בכל מחסום והוא היה מבוקש. אפרים אילין מחיפה שהיה מקורב גם לבריטים וגם לאצ"ל , הציע שהוא יהיה זה שיסיע את דוד לחיפה אבל המליץ להטיס אותו במטוס ושלא ייסעו ברכב. המטוס עצר עצירת ביניים בשדה התעופה לוד , מה שדוד לא ידע בעלייתו לטיסה. בעצירה נערכה ביקורת ודוד רזיאל נעצר.

• "הבחור הזה ראוי שאקום לכבודו בהיכנסו". - משפט שאמר ז'בוטינסקי על דוד רזיאל לאחר הפגישה שלהם שהתקיימה בפריז.

• "... כל החישובים האלה מוליכים אל מסקנה אחת: מי שאינו רוצה להיות מנוצח אין לו אלא לתקוף ... הוא צריך להסתער על אויבו ולשבור את כוחו ואת רצונו. לפני שזה יספיק לתקוף אותו, הוא צריך לשלול מאויבו את האפשרות לתקוף..." ( מתוך ספר הלימוד - השיבה לציון ) - ציטוט של דוד רזיאל על דעתו בנושא הבלגה או תגובה.

תוצאות חיפוש

תוצאות באינטרנט

ביבליוגרפיה: 

1. ספר הלימוד

2. https://www.tlvstreets.com/%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%A8%D7%96%D7%99%D7%90%D7%9C.html

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%96%D7%99%D7%90%D7%9C