הרב צבי הירש קלישר-ורד לויתן
כשהייתי בן 29 התמנתי לרב ודיין בעיר טורון למשך כמה עשרות שנים, על התפקיד הזה לא קיבלתי שכר, השכר לא היה חשוב כשאתה עובד בעבודה כזאת. כל אותן שנים משפחתי התפרנסה מחנות קטנה שאשתי ניהלה וזה היה מספיק בשבילנו. כאשר קמו משכילים קיצונים ורפורמים זה קצת הרתיע אותי. אני יכול לקבל דעות שונות אבל לא את כולם, איך יכול להיות שאנשים מאמינים בזה שצריך להיות כמו הגויים, לא הצלחתי להבין את זה. גם הרפורמים, איך יכול להיות שהם מאמינים לזה שלא צריך לעלות לארץ ישראל כדי שהגאולה תבוא, איך אפשר לא לעשות כלום ולצפות לה. המזל שלי שהיו עוד רבנים שהסכימו איתי בנושא.
קראתי לעלות לארץ ישראל ולחדש את ההתיישבות בה. החלטתי לכתוב מכתב למשפחת רוטשילד ולשר משה מונטיפיורי כדי שיסייעו לי לרכוש אדמות בארץ ישראל, הם אנשים מאוד נחמדים וחשבתי שזה יכול לעזור לי ליישב את הארץ. במכתבים שכתבתי ביטאתי את השקפתי על כך שלא צריך לחכות לנס וחובה עלינו לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית. את ההשקפות האלה פרסמתי גם בספר שלי דרישת ציון.
כל חיי חלמתי לעלות בעצמי לארץ ישראל ולעסוק ביישובה. במשך שנים רבות ניסיתי להגשים את השאיפה הזאת, לא הצלחתי, היה לי קשה לקבל את זה. כבר בשנת תר''ך רציתי "ליסע לארץ הקדוש, לשום עיני פקוחה על כל אשר ייעשה בזה". מאז לא הפסקתי לחשוב על עלייתי ארצה אבל בשל חוסר אמצעים גם לא יכולתי לנסוע. בשנת תרל"ב קרל נטר וחברת כל ישראל חברים הביעו את הסכמתם למנותי למשגיח דתי במקווה ישראל, זה היה מעשה מאוד יפה מצידם. כשהייתי בן 77 הרגשתי שאני הולך ונחלש רציתי כבר לעלות לארץ ישראל בלא דיחוי, הרגשתי שאני לא יכול יותר אני חייב לעלות לארץ הקודש. כתבתי לכמה אנשים והודעתי להם על עלייתי הקרובה. כתבתי מכתב למערכת העיתון הלבנון. כך כתבתי: "זה כשלושים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בליבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד'?... ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישורון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עליו שטנה, הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים, וגם זה ניסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות... ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום, ולהשכיל לעסק מקנה וקנין נחלת יעקב אצל יריחו צפת וטבריה, אשר השולטן רוצה למכור בזול. כי הארץ טובה שם, ומפראים אין פחד, וגם טוב לגדרות צאן לקיים דברי הנביא ארבה כצאן אדם ערים החרבות מלאות צאן אדם." באותו זמן נודע לי על משפטו ומאסרו של הבן שלי וולף שנשלח בציוויי לארץ ישראל על מנת לקדם את רעיונותיי דבר זה גרם לי לעצב גדול ולחולשה, הרופאים הזהירו אותי שאני לא יעמוד בטלטולי הדרך, היה לי כל כך קשה לקבל את זה עד שסוף סוף עמדתי לעלות לארץ, בסוף כנראה שלא אוכל. אני מקווה שאני סתם פסימי ואני כן יוכל לעלות לארץ ישראל שכל חיי חלמתי לעלות אליה, נראה מה יהיה..
תגובות
הוסף רשומת תגובה