בלוג היסטוריה- שילת כהן

                                                                                                                                              

האדמו"ר מפיאסצנה- הרב קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה.
נולד ב-י"ט באייר ה'תרמ"ט, הרב היה שושלת של אדמו"רים

לפני השואה- לפני מלחמת העולם השנייה(השואה) הוא הקים ישיבה, ובית מדרש. הוא היה דמות מאוד מעורר השראה, וצדיק, והיה לו אש מיוחדת שהיה מדבק את כולם.
במהלך השואה-  במהלך מלחמת העולם השנייה האדמו"ר מפיאסצנה היה הגטו וורשה. הוא העביר דרשות רבות ושיעורי תורה בשביל לחזק את היהודים שהיו איתו בגטו. מתי שהוא כתב את הדרשות ישנם שינויים בגישתו של הרבי: בשנים 1940- 1941 הוא אומר שכבר היו דברים מעולם, ועם ישראל תמיד הצליח לגבור על כל הייסורים. בשנת 1943 לאחר שגירשו אותם מגטו וורשה לטרבלינקה, הוא מציין "שאכן היסורים עתה הם ללא תקדים". למרות כל הקושי שהבת שלו והבן שלו ואישתו נרצחו הוא העביר דרשות. מתוך הקושי הוא מצליח להעביר להם שיעורי תורה בשביל לרוממם את רוחם. ורואים שעד היום לומדים ממנו, לומדים מהספרים שלו.

"ובאמת מה מקום לקושיות ח"ו ולשאלות הן אמת שיסורים כמו אלו שאנו סובלים עתה באות רק אחת לכמה מאות שנים... כי אלו האנשים שאומרים שיסורים כמו אלו עוד לא היו לישראל טועים הם בחורבן ביהמ"ק ובביתר וכו' היו כמו אלו".

שהרב היה מעביר שעורי תורה בשבת, התלמידים שלו במוצאי שבת היו כותבים את כל הדרשות. והם הכניסו את זה לכדי חלב בשביל שימצאו את זה ויעבירו את זה לגורמים שיפיצו אותם. כתב היד נמצא לאחר השואה הוא נמצא מוטמן בכדי החלב. הוא פוענח מחדש ויוצא לאור באופן מדויק בתוספת מבוא, ציוני מקורות, הערות רבות ובהשוואה למהדורות קודמות. דרשות אלה יצאו לאור תחילה בשנת תש"ך תחת השם 'אש קודש'.

הגותו ושיטתו החינוכית- האדמו"ר מפיאסצנה בלט בהגותו ומשנתו החסידית. דברי תורתו היו מעין דרשות, המבארות את משנת חסידות,. הוא חיבר מספר ספרים . האדמו"ר מפיאסצנה התמקד במיוחד בחינוך בני הנוער, ובספריו הוא פיתח שיטת חינוך בראי החסידות, שבה הוא מנסה להנחיל בין היתר, את עבודת החסידות, המורכבת מחשיבה ורגשות עמוקים, לבני נוער צעירים. במשנתו החסידית הוא שילב בין תורות חסידות קוז'ניץ, חסידות קרלין וחסידות חב"ד.

 מקור המשני-

סרטון של האדמו"ר מפיאצסנה אש הקודש:

בסרטון מדברים על האדמו"ר מפיאסצנה-                                                                                                                הרב העביר דרשות בשואה,וככה המון יהודים חזרו להאמין- ה'. הרב הקים לפני מלחמת העולם השנייה  ישיבה רבת משה. כולם מספרים שהיה לו אש מיוחדת, והאש הזאת עדיין נמצאת הרב עדיין ממשיך להאיר את כל הנשמות גם שהוא לא פה . הרב קירב מאוד את הנוער ל-ה', היה לו מאוד חשוב מהנוער, הוא תמיד דאג להם.                                                          הבן שלו נפטר ביום חג והוא בכלל לא בכה כי אסור לבכות בימים טובים, שייצא שבת הוא פרץ בבכי. הרב עדיין ממשיך להאיר את כל הנשמות. 


הרב משה כלפון הכהן

 הרב משה כלפון הכהן-                                                                                                                 נולד ב- י"ב בשבט ה'תרל"ד בג'רבה שבתוניסיה. היה הרב הראשי בג'רבה שבתוניס, ומגדולי רבני תוניסיה

התנגדותו לכל ישראל חברים(כי"ח)-  עם הקמת בתי הספר של חברת כל ישראל חברים במאה ה-19 בתוניסיה, הוביל החינוך המודרני שלה להתרחקות מהמסורת היהודית. בניגוד לרבה הראשי של תוניסיה, הרב ישראל זיתון ורבנים נוספים, ביקש הרב כלפון לשמור על החינוך התורני-מסורתי, והתנגד יחד עם בן דודו, הרב מרדכי אמיי  להקמת בית ספר של החברה באי בג'רבה. גם לאחר שהוקם בית הספר, הרוב התושבים נשמעו לרב כלפון הכהן , ולא שלחו את ילדיהם לבית  הספר.                                                  הרב משה חלפון הכהן ממש חשש שיתחיל חילון בעקבות הבית ספר כל ישראל חברים, והתערבבות עם האנשים השונים.

בזמן השואה-  בזמן מלחמת העולם השנייה, הנאצים כבשו את חצי צרפת. במהלך שבת פרשת "תרומה" באי בג'רבה בשבת פרשת "תרומה".  לאחר תפילת שחרית הגיעו משלחת של קצינים גרמנים לבית הכנסת "הכוהנים". הגרמנים דרשו 10 מליון פרנק. כאשר הודיעה הקהילה שאינה מסוגלת לגייס סכום זה, תבעו מהם 50 ק"ג זהב תוך שלוש שעות. במידה והגרמנים לא יקבלו את בקשתם הם יהרגו את הרב משה כלפון הכהן ואז את שאר הקהילה של האי ג'רבה.                                                                                     רבי כלפון נחרד מהבקשה הקשה, אך מיד התחזק וניסה לחשוב איך להשיג את כל הזהב. הרב קבע שצריך להתחיל באיסוף הזהב.                                                                                                  כעבור זמן קצר יצא "קול קורא" ברחובות הרובעים בזה הלשון:                                                       "קהל נכבד, בשם הרבנות כל מי שיש תחת ידו זהב בין בצורת תכשיט ובין בצורת סתם זהב עליו להביאו תכף לבית הדין היושב בבית הכנסת "הכוהנים". במידה וישנם תכשיטים הטמונים באדמה חובה לחפור ולחלל שבת על זה, ואין בזה שום עבירה, כי זוהי הצלת נפשות, אך מי שלא יציית לפקודה זו הזהב יוחרם ויחשב כעבודה זרה ממש ואסור בהנאה". ההכרזה עשתה רושם עז וכל הקהילה הזדרזו כדי לקיים את הנדרש על פי הנחיית הרבנים. באותה שעה יצא רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל בכבודו ובעצמו אל הרחוב וסל בידו כדי לאסוף בו את הזהב, והוא מלווה בראשי העדה הולך ובוכה, בינתיים נפתח בית הכנסת "הכוהנים" לציבור הרחב, ובמרכז ישבו ראשי העדה ואנשי בית הדין וחייל גרמני ושני סלים גדולים ומשקל. רבים הביאו צרור תכשיטים.

מחוגי השעון מסתובבים בלי הפסקה והכמות איננה גדלה לפי הקצב הנדרש, יהודי בשם ויזיפה כהן שהיה סוחר זהב הביא 6 ק"ג זהב, אם היו עוד שלושה אנשים מבאים כמות זהב זהה הייתה נפתרת הבעיה, אך הזמן הולך ואוזל ולא עומדים בקצב הנדרש. בהגיע השעה שנקבעה מראש ניגש החייל הגרמני ואמר זהו, לא נוכל לחכות יותר הזמן חלף, נשקול בינתיים את מה שנאסף ומחר נחזור לקחת את השאר, שקלו את הזהב ונימצא כ- 35 ק"ג זהב בלבד, הגרמנים הכניסו את הזהב לרכבם והסתלקו.

כל הקהל נשם לרווחה בינתיים, דומה כי הגזירה חלפה, אך עדין הדאגה לא נעקרה מהלב.                   

שהעלו את עצמותיו לארץ ישראל- בשנת תש"ט, כשהיה בן שבעים וחמש, חלה במצב קשה. לאחר שיפור קל במצבו הואשוב לא הרגיש טוב, והוא נפטר בג'רבה ביום שבת בי"ח בטבת ה'תש"י (1950).                   ביום קבורתו כולם הלכו ללוויה שלו, כמעט כל ערי הסביבה מיושביהן היהודים התרוקנו , והשוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) נסגר. רבבות אנשים, בהם נציגי ממשל תוניסאיים וצרפתיים, השתתפו בהלוויה. הרב משה חלפון הכהן נקבר בג'רבה, אך בז' בחשוון שנת תשס"ו (2005), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) לישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים על יד הרב שלום משאש. העלאת עצמותיו לארץ הייתה כרוכה במבצע מדיני מורכב אשר היה מעורב בו גם שר החוץ התוניסאי. במסע ההלוויה, שנמשך שלושה ימים, המון אנשים מישראל השתתפו, אנשים רבים הגיעו גם מתוניסיה וצרפת, ובהם הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף.

מקור משני של הרב משה חלפון הכהן-                                                                                                                 

בסרטון מדובר שצדיקים גדולים נולדו בג'רבה שבתוניסיה. אביו של הרב משה חלפון הכהן לא היה ילדים כבר 40 שנה. אביו כל יום היה הולך לשוק לבקש שמן שנשאר בשביל לחלק לעניים, ובסופו של דבר נולד לו בן- הרב משה חלפון הכהן.                                                                                                              הרב פעם אחת ישב בבית הדין, והוא דן 2 דינים והרב פסק נגדו, והבן אדם התחיל לצעוק על הרב ולקלל אותו. הבן אדם יצא מבית הדין ונהפך לעיוור, הבן אדם חזר לרב וביקש מחילה.                                 מישהי ביקשה ממנו קמע או ברכה בשביל שיהיה לה ילדים, הוא כתב לה משהו בדף והיא נכנסה להריון. וככה כל הבנות שלא היו להם ילדים העבירו להם את הדף וכולן נכנסו להריון. מישהו שאל מה הרב כתב בפתק, הם פתחו את הפתק וגילו שהרב משה חלפון הכהן כתב שם את ברכת הכהנים.                        הרב משה חלפון הכהן היה רב גדול מגדולי הדור.

יצחק רבין:                                                                                                                                                      נולד ב- א' באדר תרפ"ב, יצחק רבין, היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל וראש ממשלת ישראל החמישי.

הרמטכ"ל של מלחמת ששת הימים- ב-25 בדצמבר 1963 מונה יצחק רבין לרמטכ"ל השביעי בידי ראש הממשלה לוי אשכול. בשנים הראשונות לכהונתו כרמטכ"ל היו שנים שקטות יחסית, ובמהלכן התעצם צה"ל באופן ניכר ובהן גובשו וביצעו תוכניות מבצעיות למקרה של מלחמה. ביום הקרבות שנערך ב-7 באפריל 1967 הופלו שישה מטוסי מיג 21 סוריים.                                                                                    ב-15 במאי 1967, בעיצומו של יום העצמאות ה'תשכ"ז, הצליחו כוחות יבשה מצריים לכבוש את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני, בניגוד להסדרי הנסיגה שנקבעו לאחר מלחמת סיני. כך נכנסה ישראל למצב חירום שכונה תקופת ההמתנה, אשר הסתיים ביציאתהּ של ישראל למלחמת ששת הימים. תקופת ההמתנה הייתה תקופה של חרדה גדולה בציבור הישראלי מפני המלחמה המתקרבת.                                                      ב-5 ביוני יצא צה"ל, בפיקודו של יצחק רבין, למלחמת ששת הימים, שבה הכריע את צבאות מצרים, ירדן וסוריה, והגיע להישגו הצבאי הגדול מעולם. צה"ל כבש במלחמה את סיני, רצועת עזה, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ושטחים נרחבים ברמת הגולן. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל שלפני המלחמה. יצחק רבין אמר שתפקיודו במלחמה העיד לימים:                                                     "היו לי הרבה שעות קשות ולא מעט חששות לפני המלחמה. אך ברגע שחיל האוויר הישראלי השמיד את המטוסים המצריים, ואחרי שחיל השריון בפיקודו של האלוף ישראל טל הבקיע את מערך רפיח והתקדם בכיוון אל עריש - רווח לי, וידעתי כי ניצחנו... רגעים גדולים אחרים הזכורים לי... ההצלחות בגדה המערבית - וכמובן, גולת הכותרת: איחוד ירושלים."                                                            

לוחם בחטיבת הראל במלחמת העצמאות- באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות, התמנה יצחק רבין למפקד חטיבת הראל, כשהוא בן 26 . החטיבה בפיקודו השתתפה בקרבות גדולים על הדרך לירושלים ובתוך העיר, בקרבות שייח' ג'ראח, קטמון והר ציון. יצחק רבין פיקד על כיבושה מחדש של רמת רחל מידי הכוח הירדני-מצרי, והיה מעורב בפריצת דרך בורמה.                                                                             אחרי כמה זמן נקלע יצחק רבין במקרה למטה הפלמ"ח שנמצא במלון ריץ, מרחק קצר מחוף תל - אביב, בעת שעלתה מולו הספינה אלטלנה על שרטון. כמפקד הבכיר בשטח קיבל יצחק רבין את הפיקוד על הגנת מטה הפלמ"ח.                                                                                                                          הוא ביצע את הוראתו של בן-גוריון לירות לעבר הספינה אם לא תיכנע, והורה לירות אש לעברה. הירי על האונייה נמשך גם לאחר שנפגעה על ידי פגז תותח, והוחל בפינוייה. כאשר אנשי האצ"ל תקפו את המלון הורה יצחק רבין לזרוק לעברם רימונים, וזרק בעצמו שישה רימונים.                               בשנת 1977 אמר רבין: "זה היה היום הכי שחור שלי. האמנתי בשליחות וגם קיבלתי פקודה מבן-גוריון לבצע — ופקודות צריך לבצע, מה גם שלא הייתה כל ברירה".

לאחר ההפוגה היה יצחק רבין סגן מפקד מבצע דני, שבמהלכו נכבשו הערים רמלה ולוד, וכן נמל התעופה לוד. מבצע זה היה הגדול ביותר עד אז, וכלל כוחות בסדר גודל של כארבע חטיבות.

ראש ממשלה בשנות 1974 והתפטר- יצחק רבין נהפך ב-3 ביוני 1974 לראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל והישראלי  הראשון בתפקיד זה. רבין בן ה-52 היה צעיר ראשי הממשלות עד אז, והראשון שנולד במאה העשרים. כמו כן, היה ראש הממשלה הראשון שהתחנך במלואו במערכת החינוך הישראלית והראשון ששירת בצה"ל.                                                                                                                   בתחילת כהונותו של ראש הממשלה חזית המדינית נערך משא ומתן עם מצרים על הסכם הביניים שבעקבות מלחמת יום הכיפורים. ההסכם נחתם בספטמבר 1975, והושג לאחר מסע דילוגים של הנרי קיסינג'ר בין שתי המדינות. ההסכם אישר את מחויבות שתי המדינות להמשך הפסקת האש ולפתרון הסכסוך בדרכי שלום. במסגרת ההסכם נסוגה ישראל מרצועה שכללה את רוב שדות הנפט בסיני, ונוצר אזור חיץ בפיקוח כוחות האו"ם. מצרים התחייבה לאפשר הובלת מטענים לא צבאיים לישראל וממנה בתעלת סואץ. ההסכם לווה בהסכם ישראלי-אמריקני, שבמסגרתו נתנה ארצות הברית ערבות להספקת נפט לישראל כתחליף לשדות הנפט שפונו בסיני. ומנחם בגין אמר נאומים נגד ההסכם, כי הוא לא הסכים עם ההסכם של יצחק רבין.                                                                                                                         במסגרת המלחמה בטרור על ידי צה"ל את "מבצע יונתן" לשחרור 105 חטופים יהודים וישראלים באוגנדה, שעל ביצועו זכתה ישראל בקרב העולם המערבי להערכה ולהערצה על תעוזת הממשלה. יצחק רבין סבל מאי-יציבות ומסכסוכים בינו לבין שר הביטחון פרס, שרבין חש כי היה כינויי גנאי וביטואי שינאה. הסכסוכים עם פרס החלישו מאוד את יכולת הפעולה של יצחקרבין כראש ממשלה. ב-  1977 ב-15 במרץ פרסם עיתונאי "הארץ" דן מרגלית את פרשת חשבון הדולרים – קיום חשבון בנק בארצות הברית השייך לבני הזוג רבין, בניגוד לחוק הפיקוח על מטבע זר.  שר האוצר רצה להטיל על יצחק רבין קנס, מעשה שהיה מונע הגשת כתב אישום. אבל היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק קבע כי יש להעביר את העניין לפרקליטות. לאחר שהתברר לו שרבין רוצה להתפטר, הסתפק ברק בהעמדתה לדין של לאה רבין ובכופר שהוטל על יצחק רבין. רבין החליט להתפטר ממועמדות המפלגה לראשות הממשלה והודיע על כך בשידור טלוויזיה דרמטי ב-7 באפריל 1977 בשעה 23:40

מקור משני- הנאום אחרי מלחמת ששת הימים

יצחק רבין במהלך נאום הר הצופים                                                                                            במאמר שפרסם במלאת 10 שנים למלחמה הציג רבין את משמעות תוצאותיה של המלחמה:

"בהיעדר שלום, נתנה מלחמת ששת הימים בידי ישראל את קוי ההגנה הכמעט טובים ביותר שניתן לשרטט על מפת המזרח-התיכון. היא גם נתנה את קלפי המיקוח הטובים ביותר בכל ניסיון להשיג הסדרים מדיניים. מלחמת ששת הימים העניקה למדינת ישראל מעמד בלתי רגיל בעולם בכלל ובעולם היהודי בפרט, והיא נתנה גם תחושת הישג וסיפוק לעם בישראל."                                                                                          אפשר לראות פה שכולם התרשמו מיצחק רבין שהוא היה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, ושכבשנו מלא שטחים. האזרחים במדינת ישראל שיבחו את צה"ל ואת יצחק רבין שכיהן כרמטכ"ל.                            יצחק רבין האמין שירושלים היתה ותמיד תהיה ברתו של עם ישראל.:)

          

ביבילוגרפיה:

הרב משה חלפון הכהן-                                                                                                                  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F  (ויקפדיה)                                                                            http://tunisia.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%AA%D7%A9%D7%A2-2  (מה שקרה בזמן השואה)                                                                          https://www.youtube.com/watch?v=FnUcnZL6WMs (מקור משני)

יצחק רבין-                                                                                                                                                 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9F#%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94:_%D7%A7%D7%93%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%94_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94_(1974%E2%80%931977) (ויקיפדיה)