זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי:

נולד באודסה היה מנהיג ציוני,סופר,משורר,מתרגם,ונואם מפורסם.ז'בוטינסקי התיישב בארץ ישראל בשנת 1928 אך חי בה רק שנתיים. 

היה ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי למלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם הראשונה יזם את הקמת הגדודים העבריים שלחמו לשחרור ארץ ישראל מן השלטון הטורקי. כמה שנים לאחר מכן התפטר מתפקידו בטענה שישנה הסכמה עם מדינות הספר הלבן של ממשלת בריטניה. הוא קרא לפעילות מדינית תקיפה נגד בריטניה במטרה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

תחילת אביב חול המועד פסח תר"פ פרצו פרעות בירושלים,וז'בוטינסקי התייצב בראש הגנה על יהודי העיר,לאחר שניסו להגן על התושבים הבריטים מסרו את ז'בוטינסקי ואת 19 חבריו בכוח ההגנה.

בשבת שלפני משפטם התירו הרבנים לאסוף חתימות מאלפי אנשים המצהירים כי הם עומדים לצד זבוטינסקי וחבריו במשפט. מספר ימים  לאחר מכן נידון זבוטינסקי ל15 שנות עבודת פרך.

מהכלא ניהל זבוטינסקי מאבק,כחלק מהמאבק שבט רעב,גזר הדין עורר סערה בארץ ובעולם,המשפט נפתח מחדש ועונשו של ז'בוטינסקי הומר על  שנת מאסר אחת.

ז'בוטינסקי התנגד לגזר הדין ודרש זיכוי,ביולי 1920 התכנסה הוועדה הציונית בלונדון וז'בוטינסקי נבחר לציר על ידי כל המפלגות הציוניות.

בשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" שהייתה תחילה חלק מן ההסתדרות הציונית אך בסוף פרשה ממנה. בנוסף לפעילויות של זאב זבוטיסקי לפעולות של מנהיג ציוני עשה גם כן רבות למען תחיית השפה העברית,הקים רשת בתי ספר-"תרבות".

הוא שלט בשפות רבות וכתיבתו כללה שירים סיפוריים,רומניים,וספרים בשפה העברית,אנגלית,רוסית,ויידיש.

בנימה אישית, כל חיי האמנתי ודבקתי ברעיון הציונות, לחמתי וויתרתי רבות למען החופש האישי שלי ושל משפחתי. אינני מצר על כך, נהפוך הוא אני גאה בדרך שלי ובדרך של חברי למפלגה למען חירות המדינה ויישום עקרונות הלאומיות והציונות. 

 

 

"אין בכוחו של אדם לעקור מתוך ליבו את התקווה לעתיד טוב יותר."

 

שיר הדגל

מילים: זאב ז'בוטינסקי

לחן: דדי שלזינגר

 

אל תגידו כי איננו

דם אבינו המכבי;

כי שלוש טיפות ממנו

נמזגו בדם ליבי.

 

זו כצבע ים כנרת,

זו כשלג, זאת זהב;

על הדגל, על הסרט,

על הראש ובלבב.

 

אך יש עוד טיפה, יש אגל

לא הכרנו עד היום.

הוא איננו על הדגל

הוא בלב והוא אדום.

 

עת יפרוץ אויב מארב -

אז נקומה ונצביא:

חי הנוער, חי החרב,

חי הדם המכבי.

 

זו כתכלת היא רקיע:

גובה, אופק, עוז מעוף -

לעולם תמריא, תגביה

רוח עבר מול אין-סוף.

לעולם תצמא נפשנו

דע, יופי, טהרה:

ותצא מהר קודשנו

האמת שהיא תורה.

 

לבנה זעת המצח,

היוצרת, הבונה -

היא תזריע זרע נצח

בשדה ובגינה.

 

והפז הוא אור השמש,

הבוקע את הליל,

לעולם יריב באמש

ובעושק ישראל.

לאביון, לגר, לעבד

בכל ארץ, בכל דור

לעולם יביא הזבד:

אור הצדק, אור ודרור.

 

נס עמל חירות וטוהר,

נס הדור הבנאי,

אל תירא, כי חי הנוער,

חי ועד חשמונאי.