צופיה אלימלך-יהודה לייב פינסקר

יהודה לייב פנסקר

היה רופא ,הוגה דעות ופעיל לאומי יהודי

מראשי תנועת חיבת ציון ואבות הציונות והטריטוריאליזם, מחבר הספר "אוטואמנציפציה".

נולד ב13 בדצמבר  1821 טומשוב לובלסקי, פולין, ונפטר ב9 לדצמבר 1891.

שלושה אירועים מרכזיים בחייו:

הקמת הביטאון היהודי רוסי

תחילת פעילותו הציבורית של יהודה לייב פינסקר החלה עם חילופי השלטון באימפריה הרוסית, עם עלייתו של הצאר אלכסנדר השני מדיניותו של הצאר החדש נחשבה לפתוחה הרבה יותר, הוא שיתף פעולה עם המשכילים ונענה לדרישותיהם לבטל כמה מחוקי הצנזורה הנוקשים. כמעט בכל תחומי החיים ברוסיה הורגשה הקלה ותנאי החיים בה הלכו והתקרבו לאלו של מערב אירופה.

בעקבות מצב זה התאספו באודסה 1860 חבורת אינטלקטואלים יהודים, שייסדו ביטאון בשפה הרוסית בשם "ראזסוויט" (רוסית: "השחר"), שעסק בעניינים יהודים. העיתון נסגר כעבור שנה בעקבות מגבלות צנזורה שהוטלו על העיתון ומנעו את הכתיבה בנושאים שונים.

לאחר זמן קצר הוציא יהודה לייב פינסקר ביטאון חדש בשם "ציון", ובו ביטא את עמדותיו והשקפתו בנוגע לגישה הנכונה לשאלה היהודית. מטרתו של "ציון" הייתה לחזק את הרוח הלאומית בקרב היהודים שניסו להיטמע בין הרוסים.

 וכך כתב פינסקר:

ההיסטוריה הטילה על היהודים שתי חובות, אחת מהן היא להיות קשובים לצורכי זמנם וארץ מולדתם והשנייה – להיות יהודים אמתיים. בעודם עסוקים במילוי החובה הראשונה, התנתקו היהודים מעברם ומגזעם ואף מכל מהלך חייהם. משימתינו היא, לפיכך, להחיות בלבותיהם את הכרת עברו הגדול של העם העברי וכן להבהיר את מטרתם בהווה.

ה"אוטואמנציפציה"

עיקרי טענותיו

בספטמבר 1882 פרסם יהודה לייב פינסקר את חיבורו "אוטואמנציפציה!", שבו כתב את טיעוניו לגבי שחרורם העצמי של היהודים באירופה. דבריו היו מכוונים קודם כל ליהודי המערב, ולכן החיבור נכתב בגרמנית. החיבור, אחד המסמכים רבי הערך שנכתבו בשאלה היהודית, נוסח באופן ברור ורהוט, בשילוב של כישרון ספרותי וניתוח מדעי יחיד במינו. פינסקר לא חתם על החוברת בשמו, אלא במילים "קריאת אזהרה מאת יהודי רוסי אל אחיו בני עמו"; ולמרות זאת התגלה מהר מיהו המחבר בקרב היהדים.

בחיבורו הביא פינסקר מספר סיבות לשנאת העמים כלפי היהודים. הראשונה – סיבה פסיכולוגית לאומית: לעם היהודי חסרים התנאים הבסיסיים המציינים את היותם עם, ולכן בניו אינם במעמד שווה בין כל העמים. לעם היהודי אין מולדת משלו, הוא חסר "מרכז כובד", ממשלה או נציגים רשמיים. ומאחר שהוא חסר את המרכיבים האלה ישנה סלידה קבועה של עמי העולם מן היהודים. מסיבה זו אין כבוד הדדי בין העמים והיהודים, אלא פחד: היהודים פוחדים מן העמים האחרים שינסו להשמידם, ואילו העמים מפחדים מהיהודים כי אינם מצליחים להשמידם. פחד זה כינה יהודה לייב פינסקר "יודופוביה", והגדירו כמחלה שמקורהּ נעוץ במעמדם החריג של היהודים בשל היותם חסרי מדינה.

חלק מחיבורו:

בין אומות העולם החיות כיום, נצבים היהודים כאומה שמתה מכבר. עם אבדן ארץ אבותם אבדה מהם עצמאותם ויגיעו עד התפרדות, שאינה תואמת מהותו של אורגניזם חי, אחוד. המדינה שרוצצה תחת עוצם השלטון הרומי, נכחדה מנגד עיני העמים. אבל העם היהודי, אחר שנתיאש מקיומו המדיני-גופני, ממציאותו הפוליטית, לא יכול בכל זאת להיכתב לכליון גמור, לא חדל להתקיים רוחנית בתוך אומה. העולם הביט וראה בעם הזה את הדמות המאוימת של מת המתהלך בין החיים. תופעה רוחית זו של בן מינן תועה, של עם בלי אחדות ופילוג איברים, בלי מכורה ומוסרה, שאינו חי עוד ובכל זאת משוטט בין החיים. דמות משונה זו.... מן הנמנע היה שלא תחולל גם רושם זר מוזר בדמיון העמים. ואם פחד הרוחין טבוע מלידה ומוצא לו סמוכים ידועים בחיים הפסיכיים של האנושות - מה הפלא כי נעור בתקפו גם למראה אומה זו מתה חיה בכל זאת? ... אימה מפני רוח הרפאים היהודי עברה בירושה והתגברה במשך דורות ושנות מאות. זאת האימה הביאה לידי איבה, אשר בצירוף עם שאר נסיבות, פנתה מקום ליודופוביה.... יודופוביה היא פסיכוזה. כפסיכוזה היא תורשתית וכמחלה מורשת זה אלפיים שנה אין לה תרופה

פעילותו של יהודה לייב פינסקר ב"חובבי ציון"

פעילי אגודת "חובבי ציון" התרשמו מאוד מחיבור של יהודה לייב פינסקר וניסו לצרף אותו לשורותיהם.

בסופו של דבר השתכנע יהודה לייב פינסקר להצטרף להקמת תנועת חובבי ציון ולהיות אחראי על  איחוד החוגים השונים של חובבי ציון ברוסיה ומחוץ לה.

יהודה לייב פינסקר איגד סביבו כמה מנכבדי היהודים באודסה – רופאים, עורכי דין וסוחרים – שיחד הקימו אגודת חובבי ציון בשם "זרובבל". יהודה לייב פינסקר שימש יו"ר וכמזכיר.

אחת מפעולות ועד האגודה הייתה יצירת קשרים עם החוגים השונים שהיו קיימים בערים אחרות והפצת רעיון איחוד היהודים בארץ ישראל גם במקומות אחרים. בתקופה שבה נרקמו הקשרים בין ערי אירופה ותיאום הפעולות השונות (1882-1883) נוסדו בארץ ישראל המושבות הראשונות של חובבי ציון, בני העלייה הראשונה: זכרון יעקב, ראשון לציון, נס ציונה וראש פינה.

יהודה לייב פינסקר באגודת חובבי ציון:

לאחר שהתקיימה ועידת "קטוביץ" הוועידה הכללית הראשונה של כל אגודות חובבי ציון מרוסיה ומחוצה לה , בוועידה זו נבחר פינסקר ליושב ראש תנועת "חיבת ציון" מרכז התנועה נקבע באודסה ומרכז משני נוסף היה בוורשה.