משה רוסנק-שירה אדרי

הבלוג של משה רוסנק:                                     

שלום לכולם, היום אני אספר לכם קצת על החיים שלי, חוויות שחוויתי במשך חיי ועל הרגשות שלי עליהם.

נתחיל בצעירותי:

נולדתי בשנת 1924 בקושיצה , למשפחה דתית וציונית.

כשהייתי  בן 9 עלו אבי ושני אחי הגדולים לארץ ישראל, באופן בלתי לגאלי. הצטרפתי אליהם יחד עם אמי, אחי הצעיר ואחותי כעבור שנה.

בגיל 15 הצטרפתי לתנועת הנוער הציונית-דתית "ברית החשמונאים"- ברית החשמונאים היא תנועה שפעולותיה היו לחנך נערים ונערות בישראל וגם לשמש כמקור כוח אדם לתנועות האצ"ל, והלח"י  ותקופה מסוימת גם להגנה. במשך השנים שבה הייתי חלק מתנועה זאת  הצטרפתי  לאצ"ל ועברתי קורסים והכשרות שונות. בהמשך עברתי ללח"י מסיבות אידאולוגיות, ולאחר תקופה מסוימת קיבלתי תפקיד פיקודי.

כיצד קיבלתי את תפקידי כמפקד בעיר העתיקה:

במשך חיי, בתחילת שנת תש"ח סיימתי קורס מ"מים ועליתי לירושלים כדי לבקש ממפקדי שהיה באותו זמן זלמן מרט שייתן לי תפקיד אך הוא אמר לי שאין לו מה לתת לי ושיצטרך אותי יפנה אליי. עבר כמה זמן והלכתי אליו שוב וטענתי שאני רוצה תקפיד כמו שאר חבריי לצוות, ושוב מפקדי טען שאין לו מה ללתת לי, התחלתי ללכת אך הוא עצר אותי ואמר לי שאני יצטרף ככוח עזר בעיר העתיקה (תפקיד שהיה אמור להיות שבוע, או לפחות כך היה בתכנון). עברו שבועות רבים אך עדיין נשארתי בעיר העתיקה (למעשה נשארתי שם עד נפלתי, אך את זה תבינו בהמשך). הכל המשיך כרכיל עד שיום אחד מגיח ערבי ויורה ב-3 מלוחמי הרובע, בשלב זה ישראל פונד- שבאותו תקופה היה העובד הסוציאלי של אנשי הרובע אמר לי שהוא הולך לעיר לסדר כמה דברים ואני אתפוס את מקומו עד שיחזור, עברו שלושה ימים  וישראל לא ענה למברקי או הראה סימן חיים כלשהו, פניתי לאברהם הלפרין (היה מפקד פלוגה  בעל ניסיון רב וקשרים רבים באותו הזמן) ביקשתי ממנו יפנה אל המחוז ויבדוק אם שמעו משהו מישראל ומה עושים עכשיו שהעיר ללא השגחה. לאחר זמן שפניתי שוב אל הלפרין התברר שהוא קיבל את התפקיד הניהולי על העיר, בהמשך ראיתי שהלפרין לא תפקד כראוי ודי זלזל בתפקיד, אמרתי לו פעם אחת לאחר הפיצוץ שהערבים עשו על הבית של הרב אורשטיין שיבוא לבדוק מה עם הלוחמים ושידבר איתם קצת וישמע מה שלומם, כמובן שלא קרה כלום. יום שישי אחד כאשר דיברתי עם הלפרין וביקשתי שיקפוץ אליי ונשב קצת על המצב, הוא אמר לי שלא יכול כי נפגש עם ויינגרטן בייתו, אמרתי לו שלא יפגשו בביתו כי היה ידוע שויינגרטן עובד עם הבריטים, אך הוא לא הקשיב לי.

קצת זמן לאחר מכן הבריטים נכנסו לביתו של ויינגרטן והוציאו את הלפרין מהעיר. כיון שהרובע היהודי נשאר ללא פיקוד כתבתי למחוז שאני לוקח את הפיקוד עלי באופן זמני. וכך נהייתי מפקד הרובע ההודי.

תפקידי כמפקד הרובע: 

טוב אז אם לא הבנתם עד עכשיו, קיבלתם את הפיקוד על הרובע היהודי בעיר העתיקה (אפשר להגיד קצת בלית ברירה) קיבלתי את התפקיד בעיצומה של מלחמת השחרור ובאותו הזמן הרובע היהודי היה מבודד ומנותק ואפילו קצת מופקר בצורה מסוימת, ההגנה לא הסכימה שינו את הרובע היהודי כיוון שיש לו חשיבות סימבולית, אך גם לא רצתה להקצות כוחות רבים כדי לסייע בהגנה על הרובע כי לא הייתה בעיניהם חשיבות אסטרטגית.

 באותה תקופה רוב הכוח היהודי היה על ירושלים מרכזית שהיה החשש העיקרי ולעומת זאת הרובע...טוב נו בתקווה שיסתדרו. פעמים רבות ביקשתי מהמחוז שישלחו לנו עזרה אך לרוב נענו בשלילה או הבטיחו שישלחו ולא שלחו.

קצת אחרי, במשך תקופה ממושכת של ירי בלתי פוסק על הרובע היהודי ובניסיונות רבים להלחם מול הלגיונים אך ללא הצלחה, מצב רוחם של תושבי ולוחמי הרובע ירד מאוד, ואני בתור המפקד על העיר העתיקה צריך לעשות משהו אך אינני יודע מה, וכמובן שלהיכנע לא היה אופציה מבחניתי.

בבוקר י"ט באייר  קיבלתי דיווח על הרב חזן ועל הרב מוצנברג שהניפו דגל לבן והתכוונו ללכת למפקדה הערבית, רצתי אחריהם וביקשתי שלא ילכו ויעלו אליי שנדבר. 

אחרי שסיימנו לדבר הם החליטו ללכת בכל זאת למקדה הערבית, אך שהגיעו לשם הבינו שאין שום דבר לעשות מלבד להיכנע ובנוסף הרב מוצנברג נקלח כבן ערובה עד שנכנע.

עדיין אל הייתי מוכן להיכנע וביקשתי מהלוחמים שינסו להלחם בהם עדיין, הלוחמים ענו לי שאין שום חזית ואפשרות שבה נוכל להלחם מבלי להיפגע, היה חשש  על כל תושבי ולוחמי הרובע שלא ידעו יחיו או ימותו בסוף הקרב או שאולי יילקחו בשבי, פחדם השפיע על הקרב ואף הצליחו ערבים להיכנס לרובע ולהתערבב עם היהודים.

נותרתי בדילמה קשה- האם להמשיך ולהלחם עד טיפת הדם האחרונה, כמו שעשו בעבר או להיכנע ולמסור את הרובע היהודי לידי הערבים.

לאחר שהבנתי שאין חזית להלחם ושרבים מן יהודי הרובע נמצאים במצב שיכולים לההרג על ידי הערבים החלטתי לחתום על הסכם  הכניעה הצבאי- מה שאומר שנכנעים אך ונעים טבח ביהודי הרובע ואלפים ינצלו (שזה היה בעצם החשש המרכזי שלי) ברגע הכמעט אחרון שהיה לי!

אחרי החתימה על הסכם הכניעה נלקחו 300 אנשים ואני בינהם, בשבי היינו כתשעה חודשים וחזרנו ארצה.

משה רוסנק נפטר בכ"א בתמוז התשס"ו (2006) ונטמן בהר הזיתים בסמוך לקבר האחים לחללי הרובע היהודי ושל לוחמי העיר העתיקה במלחמת השחרור.
על משה יש שתי אמרות מיוחדות: ,גיבור בעל כורחו" ו"המפקד שהציל אלפים"

  

תמונה שצולמה בעת חתימתו של משה על הסכם הכניעה.

להאזנה לפודקאסט המלא על משה רוסנק : http://www.bac.org.il/society/article.

ביבלוגרפיה:

 משה רוסנק בראיון שעות לפני פטירתו לאלידע בר שאול, בגיליון מעייני הישועה.

קישור נוסף:   https://www.bac.org.il/society/article/mshha-rvsnk-mpkd-harvbaa-hayhavdy-hanshkh

וקיפדיה- משה רוסנק