משה ברזני- הלל נח


בס"ד
משה ברזני-                                                                                      
 יומן:

אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי..

 שלום, קוראים לי משה ברזני. נולדתי בעיראק בב' תמוז תרפ"ו (14 ביוני 1926) למשפחה מרובת ילדים, עמם עליתי ארצה בגיל שש. בשל מצבה הדחוק של המשפחה סייעתי בפרנסתה, וכנער הצטרפתי ללח"י והשתתפתי בפעולות חבלה ומיקוש. 
 פעלתי ביחידת הנוער של הלח"י בהפצת כרוזים ומודעות כשנה וחצי. ב-22 באוקטובר 1946 השתתפתי בפיצוץ הרכבת ליד הכפר מלחה ממערב לירושלים.
קצת על היום ששינה את חיי.                                                                                                                                           באחד מימי המצור הצבאי, ‏‎9‎‏ במרץ ‏‎1947‎‏, הוטלה עליי משימה להתנקש בחיי ‏מפקד הדיביזיה התשיעית הבריטית . הלכתי באחד מרחובות ירושלים כשבכיסי רימון מסוג מילס, באמצעותו התכוונתי להתנקש במפקד. באותו זמן שרתה העיר תחת מצב צבאי, וסיור בריטי נתקל והפתיע אותי שברשותי הרימון. הדבר אירע בפינת הרחובות רש"י ותחכמוני בשכונת מקור ברוך, בקרבת מחנה "שנלר". נתפסי והובאתי למשטרת מחנה-יהודה. בתחילה ניסיתי להסתיר את השתייכותי למחתרת בטענה כי בשל המצב הצבאי לא יכולתי להגיע לבית הוריי וכי הרימון נמסר לי בעד 100 מיל. עצרו אותי והעמידו אותי למשפט!
אז כן, כפרתי בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותי. שיניתי בבית המשפט את טענותיי. סירבתי למנות לעצמי סנגור. התעלמתי ממהלך המשפט!
אני אדם מאמין, האמנתי שמה קורה, קורה כי הקב"ה רוצה שזה יקרה.  
אני נלחם למען המדינה שלי.                                                                                                                                                                          לאחר הקראת האשמות, ביקשתי לומר מספר מילים.                                                  
העם העברי רואה בכם אויב ושלטון זר במולדתו. אנו, אנשי לוחמי חירות ישראל, לוחמים בכם לשחרור המולדת. במלחמה זו נפלתי בשבייכם ואין לכם כל רשות לשפוט אותי. בתליות לא תפחידונו ולהשמידנו לא תצליחו. עמי ככל שאר העמים המשועבדים לכם יילחמו באימפריה שלכם עד חורמה!


ב-17 במרץ בשעה 10:25 החל המשפט שלי. בשעה 11:55 דנו אותי בית המשפט למוות בגרדום.
אני לא מפחד למות! ואם למות, אז למות למען המדינה שלי! לא אתן להם את הסיפוק הזה. אני כאן למען המשך דורותינו בארץ! טוב למות עם נשק בידיים מאשר לחיות עם ידיים למעלה.
בצינוק ישבתי עם מאיר פיינשטיין, לוחם אצ"ל שנידון אף הוא למוות.
(כך כתב משה ביומנו, בזמן שהותו בתא.)

השניים ישבו ביחד בתא המוות בבית הכלא שבירושלים. עם התקרב מועד התלייה, ביקשו ‏מחבריהם להעביר להם שני רימוני יד (הרימונים הוברחו בתוך קליפות תפוז) כדי לפוצץ ‏את עצמם ביחד עם תליינם והנלווים אליהם. 
בלילה שבין ה-22 ל-23 באפריל 1947, ב' אייר תש"ז, ‏לפני שהגיעו התליין ומלוויו לתא הגרדום, הניחו שני הלוחמים את הרימונים בין ליבותיהם, ‏התחבקו, ופוצצו את עצמם. ‏
קצת מנקודת המבט שלי:
משה ברזני מהלח"י, נתפס והובא להוצאה להורג, למרות שהוצעה לו חנינה בתמורת הודאה, הוא העדיף למות עם הנשק ביד ולא כנוע. בסופו של דבר הבריחו להם (לו ולמאיר פיינשטיין) לתא רימונים בתוך תפוזים והם התאבדו כשעה לפני תלייתם.

אני רואה בו דמות חשובה וראויה להערכה. עם תכונות של חסד, אומץ לב ואהבה עזה לארץ.   הוא עשה מעשה אמיץ, שאני לא יודעת אם אדם אחר היה עושה באומץ כה רב ובתושייה כזו, אם בכלל.                                                                                                                                             אני לוקחת ממנו את הנתינה למען הארץ, למען הכלל. לא היה לו אכפת מעצמו. טובת המדינה, לפני טובתו האישית.                                הוא סלל לעצמו דרך , הבנויה על הערכים שהאמין ולא חרג ממנה.
איש ענק ועצום.
ת.נ צ.ב.ה.
 מקור משני-
https://www.youtube.com/watch?v=Tx4vdUqOW2o
בגין נואם על משה ברזני ופיינשטיין בנאום הצ'חצ'חים.

ביבילוגרפייה-

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אידה נודל

תמונה
הכל התחיל ב15/6/1970, עת התחולל "מבצע חתונה". שם זה הוא הקוד שניתן לניסיון חטיפת מטוס אזרחי ריק  בידי קבוצת יהודים בראשות אדוארד קוזנצוב שהיו מסורבי עלייה ופעילי זכויות אדם בברית המועצות, כדי להסב את תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית למצוקת יהדות ברית המועצות וחוסר האפשרות לעזוב את ברית המועצות בכל דרך אחרת ובנוסף, כדי להימלט לישראל. המבצע אמנם נכשל, אך היה זה מאורע משמעותי בתולדות העלייה מברית המועצות, המשפט משך תשומת לב בינלאומית לנושא הפרת זכויות האדם בברית המועצות, ופתח את השערים לגל העלייה של שנות ה70. באותה תקופה, הייתי מסורבת עלייה וכמו מסורבי עלייה רבים גם אני התעוררתי לפעילות כנגד השלטון בעקבות מבצע זה. שנה לאחר מכן, ב1971, ביקשי וויזה ליציאה מרוסיה אך נדחתי, לא התייאשתי וגם בשנים הבאות המשכתי להגיש בקשות להגר, ללא הצלחה. בשנת 1972 פוטרתי מעבודתי ככלכלנית בעקבות פעולתי הציונית. באותו זמן, היו לי חברים ששהו במאסר, התכתבתי איתם ושלחתי להם ספרים, מזון ותרופות לכלא. בנוסף, עתרתי בשמם לשלטונות וייצגתי אותם בפני מנהלי המחנות ובתי הסוהר. חוץ מזה, גם ארגנתי הפגנות ופגישות עם אנ...
המשך לקרוא

הברון רוטשילד

תמונה
הברון רוטשילד:   הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז . הכינוי שלו היה "הנדיב הידוע", בזכות כל התרומות והעזרה שנתן לפיתוח ההתיישבות בארץ ישראל. פיתוח ראשון לציון: הברון רוטשילד עזר מאוד בפיתוח ישובים בארץ במטרה לפתח עצמאות. ב-1882 פנה לברון אחד מתיישבי ראשון לציון בבקשה לסיוע כספי מכיוון שהמושבה הייתה על סף התמוטטות. תחילה, הוא עזר להם בחפירת באר מים, סיוע למשפחות עניות ומימון מדריך חקלאי למושבה. ובהמשך, כדי לפתח עבודה עברית בארץ, הוא פנה לחובבי ציון בבקשה שישלחו חבר'ה צעירים שיעברו הכשרה להיות מדריכים חקלאים. בנוסף לעזרה לראשון לציון, הברון עזר לעוד מושבות עזרה כלכלית. הוא שלח חקלאים מצרפת שיבואו וידריכו פה חקלאים ומתיישבים לגדל כרמים ולייצר יין בצורה נכונה וטובה. כשקראתי את הפעולות שהברון רוטשילד עשה, אני מלאת הכרת תודה כלפיו. הוא השקיע מההון הפרטי, שהוא עבד בשבילו, בשביל פיתוח ישובים חדשים שלא בטוח היו מצליחים. הוא האמין במה שהוא עשה ועשה את העבודה שלו עד הסוף. זה משהו שאני אקח איתי לחיים, להיות בטוחה במה שאני עושה, וכשאני עו...
המשך לקרוא

משה מונטיפיורי

תמונה
משה מונטיפיורי נולד ב ‏24 באוקטובר 1784   היה נדבן ושדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. בחייו הארוכים, 100 שנים, זכה להוקרה ולעיטורי כבוד רבים, בהם תואר אבירות על פעולותיו למען יהודים נרדפים ברחבי העולם. "   ערכנו נמדד במה שאנו מוכנים לחלוק עם אחרים " בשנת 1849 ביקר בפעם הראשונה בישראל והתקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים . לביקור זה נלווה אליו המדינאי הבריטי ג'ורג' גאולר . ביום שלפני כניסתו לעיר, יצאו בחום הקיץ רבנים ובראשם הרב הראשי, כדי לקבל את פניו. מוקדם בבוקר יום כניסתו, שלושה ימים לפני תשעה באב , נתמלאו הדרכים יהודים רבים, שבדרך כלל לא שהו מחוץ לחומות העיר.  בשנת 1857 גילה כי ניסיונות ההתיישבות החקלאית נכשלו והחליט לבנות את שכונת משכנות שאננים (השכונה הוקמה כעבור שלוש שנים). באותה שנה בנה על האדמה שקנה לבית החולים טחנת קמח , על מנת לפתות את היהודים בירושלים לעקור אל השכונה החדשה.  בשנת 1875 הוא נסע בפעם האחרונה לבקר לארץ ישראל. הוא כבר היה בן 90 והספיק רק לבקר במקומות הקדושים. היה מרוצה מהקמת השכונות בעיר ומהקמת בית הספר החקלאי במ...
המשך לקרוא