חנן פורת -ליאור אוחיון

בס"ד

                                

         

הרב חנן פורת  

 

הרב חנן נולד בשנת התש"ד בכפר פינס. כשהיה בן חצי שנה הצטרפו הוריו לקבוצת "אברהם" שהקימה את קיבוץ כפר עציון. בגיל 5,  בקום המדינה, פונה עם משפחתו וחבריו מכפר עציון, בעקבות הקרבות הקשים שהיו במקום, במלחמת השחרור.

 כשישים מילדי הקיבוץ פונו עם אמותיהם מכפר עציון בכ"ג בטבת תש"ח, 5 בינואר 1948, למנזר רטיסבון שבירושלים. השלב הראשון של מלחמת השחרור כבר התנהל ברוב אזורי הארץ, וגוש עציון המבודד הפך לזירת לחימה - לא מקום אידיאלי לילדים קטנים. 

בזיכרונו של חנן נותרה חקוקה תמונתם של הנשים והילדים נפרדים מהגברים שנותרו להגן על הקיבוץ ונדחסים לתוך משוריין אפל וצפוף

הקיבוץ הדתי כפר עציון, כיישוב הגדול ביותר בגוש עציון לפני מלחמת העצמאות (1948-1943). על הגנתו ועל הגנת גוש עציון וירושלים נפלו 240 מתיישבים, לוחמים וחיילים.

בכפר עציון החליטו תוך כדי הקרבות והמצור לְפנות את הילדים ואת מרבית הנשים שלא יפגעו. היו נשים שהחליטו להישאר ולהיות שותפות בלחימה.

סופו של הקרב היה קשה, עם יותר משמונים איש הנופלים מהקיבוץ, שלא ברצונם הכתירו אותו ליישוב ששילם את מחיר הדמים היקר ביותר בתולדות תקומת ישראל.

בהמשך הלחימה נפל גם גוש עציון כולו ,לנוכח החשש מפני אבדות נוספות במעוזים שנותרו על ההר.

"המלכה נפלה!" היה צמד המילים ששודר ברשת הקשר, וברגע אחד הפך עשרות ילדים ליתומים ונשים לאלמנות.

כפר עציון נפל.

מאז נרקם החלום הגדול של ילדי כפר עציון, ובנהם גם חנן פורת, שבמשך עשרים שנה ניגשו לנקודת התצפית והסתכלו לעבר העץ הבודד.

אלון שבות זה שמו כיום.

בתום הקרבות, כשהיה ברור כי אלה ששרדו מקיבוץ שהפכו את מחנה הירדני שוב בידיים יהודיות, יצאה מילדי כפר עציון הקריאה: "עתה מגשימים את החלום."

ההחלטה על החזרה "לבית" להר ולכפר עציון עצמו לֻוותה בהלבטים רבים. מיד בסיום הקרבות של ששת הימים החלו להפיץ מכתבים בין החברים כדי לבדוק מי ההולכים למקום כדי להחזיר אותו לידיים שלנו.

ראש הממשלה לוי אשכול לא התלהב לאשר את העלייה, ושר הביטחון משה דיין המתין לטלפון מירדן כדי לדון עם המדינה השכנה בעתיד השטחים.

למד בישיבת כפר הרוא"ה ובישיבת 'מרכז הרב', והוסמך לרבנות.

שירת בצנחנים ונמנה עם משחררי הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה, פעל לחידוש ההתיישבות בכפר עציון- {גוש אמונים.}

במלחמת יום הכיפורים שירת בחזית הדרום ונפצע קשה בתעלת סואץ מפגז מרגמה שפגע ישירות בכתפו, אבל הפגז לא פוצץ אותו.

היה ממקימי תנועת 'גוש אמונים' איפה שגר וממובילי הקמת יישובי יהודה ושומרון.

בין השאר פעל להקמת ישיבות 'הר עציון' , 'בית אורות'. 

תנועת גשר ובית ספר שדה כפר עציון. 

הקים וייסד את תנועת "אורות חסד", ואת עלון "מעט מן האור" אותו ערך, וכתב מספר ספרים בנושא תורה ואמונה.{היה איש רוח והגות ישראלי}.

באלול התשנ"ח הקים את המכינה הקדם צבאית 'אלישע' בחבל יריחו, וביקש מהרב יצחק נסים יבדל"א לעמוד בראשות המכינה.

כיהן כחבר כנסת למעלה מעשור במפד"ל. כחבר כנסת יזם בין היתר את חקיקתם שלחוק יום ירושליים, החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע( עם דדי צוקר ) חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, וחוק לא תעמוד על דם ריעך. והיה יו"ר האיחוד הלאומי. 

ב - 2011 זכה ב'פרס מוסקוביץ לציונות', ובתשע"א קיבל את פרס 'היצירה היהודית'.

הרב חנן היה דמות נערצת ומורה דרך לרבים המחפשים את דרכם.

עם כל צניעותו , לחם בגבורה למען כלל ישראל, עפ"י החזון הגדול שעמד לנגד עיניו בכל זמן.

השיב נשמתו לבוראו ביום ו' בתשרי התשע"ב, לאחר מחלה קשה.

בראיון האחרון אמר לתלמידיו: "אני עומד להסתלק מן העולם. אם תשאלו אותי איך הייתי רוצה שיזכרו אותי, לא הייתי אומר שאני רוצה שיזכרו אותי כאדם צדיק או קדוש, כי לא הייתי כזה. גם לא הייתי רוצה שיזכרו אותי כאדם טוב, אני יודע כמה דברים שהיו אצלי לא טובים. אם תוכלו לזכור אותי במשהו, תזכרו אותי בדבר אחד - שרציתי להיות טוב".

"על זה אני יכול לומר בלב שלם", סיכם הרב פורת, "רציתי להיות טוב. מה צריך לומר יותר?".

מתוך המשפט האחרון שלו אני לומדת ממנו כמה הוא עניו וכמה הוא רצה לעזור לאחרים ולתרום מעצמו לחברה. 

מפעילות חייו אני  לומדת ממנו כמה הוא מסר את נפשו לעם ולמדינה ושמר נאמנות למקום בו הוא גר.

 

ביב: https://moriamechina.wixsite.com/mechinat-elisha/blank-2

https://www.mechinat-elisha.com/memorial