דוד דניאל מרכוס- מיכל יצחקי
נולד ביום ג' באדר תרפ"א (22.2.1901) בניו יורק להורים שלא היו קרובים כל כך למסורת היהודית מי שקירבה אותו אליה הייתה סבתא שלו היא לימדה אותו תפילות , הרגילה אותו לתת מטבע בכל ערב שבת לקופסת צדקה לטובת ארץ ישראל, בנוסף ביקשה ממנו שיבטיח לה שלקראת סוף יימיה יייעלה אותה לירושלים כדי תסיים את חייה על אדמת הקודש.
. בשנת 1940 התגייס לשירות והיה פעיל בצבא ארצות-הברית והגיע לדרגת קולונל ולתפקיד קצין מטה בחיל המשלוח לאירופה.
דויד זכה גם לקבל אותות-הצטיינות חשובים וביניהם - בשנת 1948 - גם תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית, לאות הכרה בפעולתו כקצין-קישור עם המפקדה הבריטית במלחמת-העולם.
כשכבר החל להתפתח המאבק על עצמאות ישראל למלחמה ממש, דוד נענה בכל לב להזמנת "ממשלת הצללים" הישראלית דוד בא לארץ כ"תייר" והתמסר מיד לתרום מידיעותיו ומניסיונו הצבאי לארגון צבא הגנה לישראל ולניהול פעולותיו הקרביות. דוד היה ידוע כאדם שופע הומור וטוב-לב וכמפקד נתחבב על כולם התייחס אל כל אחד כמו חבר הם כינוהו בשם "מיקי", ואנשי המטה הכללי הוקירוהו בשל עצותיו והדרכותיו הנבונות ומסירותו . הוא סייר ביחידות, התוודע לתנאי הארץ - השונים כל-כך מאלה שהכיר בצבא ארצות-הברית - וסייע ללשכת ההדרכה בהכנת קורסים למפקדי-פלוגות ולמפקדי-גדודים .
לבקשת דוד בן גוריון הגיש הצעה להקים כוח חטיבתי לפתיחת הדרך לירושלים. ב-28.5.1948 מינהו בן גוריון למפקד "חזית ירושלים", עם יגאל אלון כסגנו - ולפיקודו כוחות חטיבה 7, "הראל" ו"יפתח" וגדוד מ"גבעתי". מבצעי "בן-נון ב'" ו"יורם", שנערכו בפיקוד החזית, נכשלו, אולם בו-בזמן הצליחו הכוחות לפתוח ולאבטח את "דרך בורמה", שבה הועברה האספקה החיונית לעיר, ממש ערב ההפוגה הראשונה, כאשר הרעב איים על יהודי ירושלים.
בליל ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) נורה מרכוס בשגגה במחנה מפקדתו באבו-גוש. אחרי מותו הוענקה לו דרגת אלוף. הוא נקבר בבית-הקברות של האקדמיה הצבאית וסט פוינט, ובהלווייה השתתפו סגני-האלופים משה דיין ויוסי הראל כשליחי צה"ל.
תגובות
הוסף רשומת תגובה