אברהם גרייגר- איילה חן

אברהם גייגר 

אברהם גייגר, 1810-1874, היה רב רפורמי וחוקר מקרא.

נחשב מגדולי תנועת "חכמת ישראל" ותורם חשוב לביקורת המקרא והתלמוד, אביה הרוחני של היהדות הרפורמית.

אברהם גדל במשפחה  שמרנית ודתית מאוד, אך גם היא ספחה את ערכי הסביבה. בנוסף ללימודי קודש מאביו ואחיו הגדול שלמה זלמן, רכש גם ידע בגרמנית תקנית מגיל מוקדם, ולאחר מכן למד יוונית, לטינית והיסטוריה בפיקוח אביו. הוא כתב לאחר מכן כי בגל 11 התעררו בו  ספקות ראשונים בעניין הזרם האורתודוקסי.

בקיץ 1832 הוסמך לרבנות על ידי הרב משה שלמה גוזן ממארבורג; 

שנודע כבעל דעות פרוגרסיביות ולימים השתתף באסיפות הרפורמה של גייגר. ב-21 בנובמבר אותה שנה מונה להיות רבהּ של קהילת ויסבאדן.כבר בשלב זה התלבט בחיפוש הדרך הראויה להנהיג את העדה, ובכלל בדרך אליה צריכים היהודים לפנות בהתמודדות עם התקופה המודרנית ומגמת ההתבוללות.

בשנת 1845 פרסם את סיפרו "Lehr und Lesebuch der Sprache der Mischna"- "ספר לימוד וקריאה בלשון המשנה", שנחשב תרומה מכרעת לחקר לשון חכמים, . בספרו טען גייגר שלשון חז"ל היא לשון מלאכותית, שהתהוותה בין כותלי בית המדרש ומעולם לא שימשה כשפה מדוברת, בעוד שהמוני העם דיברו ארמית כבר תקופה ארוכה. קביעתו, שהתנגדו לה בני זמנו כמו שד"ל וצבי גרץ, הייתה מקובלת במחקר עד שהבלשן משה צבי סגל הפריך אותה ב-1908 תוך שימוש בטכניקות חדשניות. הוא הוכיח כי היו בשפה יסודות שמקורם יכול  היה להיות  רק בלשון דיבור וכי היא הייתה המשך של העברית בתקופת בית שני. מחקרי שניהם הניחו את היסודות לחקר לשון חז"ל כרובד עצמאי של הלשון העברית.       

.

לאחר מכן בשנת 1857 ערך את 

מחקרו המרכזי שראה אור בספרו Urschrift und Übersetzen der Bibel - "המקרא ותרגומיו"'  .

בספר מנתח גייגר את המגמות התאולוגיות השונות העולות מנוסחי התרגום על רקע המאבקים הכתתיים בימי בית שני, ובעיקר על רקע המאבק בין פרושים לצדוקים. הספר עורר סערה גדולה, שנעה בין הערצה לביטול מוחלט של טיעוניו.

אברהם גייגר נחשב לאבי תנועת הרפורמה. גייגר התנגד לדרכם של רבנים רפורמים צעירים בגרמניה, שכל אחד מהם החליט על דעת עצמו להכניס תיקונים שונים בדת היהודית. אברהם גייגר שאף להגדיר עקרונות כלליים לתיקונים בדת. לפי שיטתו, עיקר היהדות הם העקרונות הדתיים האוניברסליים של הדת, וכל השאר - ובכלל זה מצוות וחוקים רבים שנוצרו בהשפעת תנאים היסטוריים מסוימים - אינם מתאימים לחברה המודרנית וגם אינם עיקר ביהדות. את המצוות והמנהגים האלה הציע גייגר לבטל.

גייגר הכריז: "ירושלים היא זיכרון נאצל מהעבר וערש דתנו, אך אין בה תקווה לעתיד. חיים חדשים לא ייוולדו שם. אל נא נפריע את מנוחתה"

לדעתי : אברהם גייגר הוא אכן דמות שנויה במחלוקת ומלאת רבדים , הדיסונס בין הבית הדתי שבו גדל ותרומתו הרבה למחקר המשנה ולשון חכמים והניסיון לעצור את התבוללות , לעומת דרכו השגויה בעיני בבחירתו  להציג את מצוות התורה והקשר של עמ"י לארץ ישראל כדבר מיושן ולא נחוץ , שהרי מהי התורה ללא המצוות ואין לנו מקום אחר מארץ ישראל.