ויקטור פרנקל - מירב מנחם
ויקטור פרנקל נולד ב 26 במרץ 1905 ונפטר ב 2 בספטמבר 1997. ויקטור היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי,הוא ייסד את ההלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה.
פרנקל נולד בווינה לאלזה וגבריאל וכבר בתיכון התעניין בפסיכיאטריה, הוא השלים את לימודי הרפואה וקיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1930 ו בשנת 1924 התפרסם מאמרו הראשון, בעידודו של פרויד. במהלך השנים 1940 עד 1942 הוא כיהן בתור מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים של רוטשילד. ב-25 בספטמבר 1942 פרנקל, רעייתו והוריו הועברו למחנה הריכוז טרזין ואחר כך הוא ורעייתו הועברו לאושוויץ. רוב משפחתו נספתה בשואה ולאחר המלחמה השלים דוקטורט בפילוסופיה. האוניברסיטה האמריקנית הבינלאומית בקליפורניה הקימה קתדרה מיוחדת ללימודי לוגותרפיה השיטה הפסיכותרפית שאותה יצר פרנקל. הוא התחתן שוב עם אלינור בשנת 1947, ולזוג נולדה בת בשם גבריאלה. פרנקל קיבל במהלך חייו 29 תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם. היה חבר כבוד באגודת המדעים האוסטרית, ובעל תג מדריך טיפוס הרים במועדון אלפיני ובעקבות זה קמו שלושה נתיבי טיפוס על שמו. ב-1975 קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו וינה שבה נפטר ב-1997. פרנקל הוא הדוגמה לכך שלא משנה מה קורה בחיים אדם תמיד צריך לחשוב קדימה ולהחזיק את עצמו ואת התקווה שלו.
בתקופת השואה, אף שפרנקל יכול היה לעזוב את וינה ולהגר לארצות הברית לאחר שקיבל אשרת כניסה אליה, הוא בחר להישאר שם ולעזור להוריו. בשואה הקים יחידה מיוחדת שתפקידה היה לעזור למגיעים החדשים להתגבר על ההלם הראשוני. לפי מה שהוא סיפר מה שגרם לו להישאר חי ואפילו להתגבר על מחלת הטיפוס היה הרצון לשחזר ולפרסם את ספרו "הרופא והנפש: מבוא ללוגותרפיה" שאבד באושוויץ. אפילו בימי השואה הוא ראה את הביטוי לרוח האדם ולשחרור האנושי, וכתב "האדם הוא זה שהמציא את תאי הגזים, אך הוא גם זה שנכנס אליהם קוממיות, ותפילת 'שמע ישראל' על שפתיו". בניגוד לפרויד שטען כי תחת לחץ כבד כמו רעב ההבדלים באישיות ובנפש שבין בני אדם יטושטשו, הוא אמר כי בשואה במצבים הקשים ביותר, היו שנעשו חזירים ולעומתם היו שנעשו קדושים. הוא לא הטיל אשמה על כל הגרמנים אלא הטיל אשמה אישית בנוסף הוא לא התייחס בחומרה ובאשמה כלפי מי שלא פעל כנגד השואה מכיוון שלטענתו הצטרפות למחתרת היא מעשה גבורה אבל גבורה זה לא דבר שיש לכל אדם. לפי טענותיו על השואה ולפי דעתי פרנקל היה אחד מהיהודים החשובים ביותר בתקופת השואה כי הוא הצליח לראות בה פרק של למידה בחייו והצליח להחזיק את עצמו חי ואיתו ביחד עוד יהודים רבים אחרים. פרנקל נתן תקווה לעם היהודי במקום הכי חסר תקווה שיש והצליח בסופו של דבר ל"נצח" את הנאצים בכך ששרד את השואה והקים משפחה.
לאחר השואה הוא התחתן עם אלינור (אשתו השניה שהייתה נוצריה) במהלך חייו היו שואלים אותו לגבי אמונתו אך מעולם הוא לא ענה תשובה ישירה וטען כי אין קשר בין אמונתו האישית לשיטתו הטיפולית. למרות זאת הוא טען כנגד חלק ממוסדות הדת שלפי דעתו אלוקים אינו קטנוני עד כדי כך שיחפש כמה מאמינים יש לו ובאיזו דרך והוא מפרש את האמונה כאהבה או צחוק כלומר דבר שאינו ניתן ליצור בהכרחה או בכח אלה משהו שמגיע בספונטניות ושצריך לעבוד עליו וליצור אותו. באופן אישי נהג פרנקל להניח תפילין כל יום עד לפטירתו. והוא ואלינור כיבדו זה את אמונתו של זו, ונהגו לבקר הן בבית כנסת והן בכנסייה. בעיני כל אותם מעשים שהוא עשה הם סמל ודוגמא לכל יהודי שכן פרנקל הסתכל על הנפש של כל אדם ולא על החיצוניות שלו, האמונות שלו והעבודה שעשה החזיקו אנשים רבים שפויים וחיים במקום שהם יתייאשו ולבסוף יעלמו מן העולם. למרות שהוא מעולם לא אמר מה דעתו על האמונה של עצמו לפי דעתי הוא הצליח בדרכו לגרום לאנשים להאמין וגם לאהוב את ה' ועכל דבר רע או טוב שיכול לקרות לאדם בחייו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה