הרב יוסף מנדלביץ

בס"ד                                הרב יוסף מנדלביץ

נולדתי ברוסיה ב1947. ברוסיה היה כמו גלות מצריים, הרוסים לא נתנו לנו, היהודים, לצאת מן המדינה. הם רצו לבודד את היהודים ברוסיה ולגרום להם להתבולל, ואכן זה הצליח להם בהרבה מקרים. היה אסור ללמוד תורה וסגרו שם ישיבות, ובנוסף תמיד ניסו למשוך אותנו לתרבותם. הייתה לנו שם שואה רוחנית. 

ברוסיה אני פעלתי רבות למען העם ולמען הציונות,כשהייתי נער ולמדתי בתיכון אני וחברי הסתובבנו ברוסיה ומצאנו מקום השמדה ליהודים מזמן השואה, עבר זמן מאז המלחמה והמקום היה ממש מוזנח.. הרוסים לא רצו לטפח את המקום כדי לא לתת ליהודים זיכרון, בכדי להשכיח. לכן החלטנו שאנחנו נטפח את המקום ונקים בו אנדרטה זכר ליהודים. הבנו שאם אנחנו עושים את זה אנחנו הולכים נגד השלטון ולכן החלטנו לפרסם את זה בקרב בני הנוער היהודים ברוסיה, בכדי שלרוסים יהיה יותר קשה להתנגד.. את הרצון להמשיך את עם ישראל קיבלתי משם, ולכן עליתי לארץ. מהמום הזה הכל התחיל..

בערב, אחרי הכל כינסתי כמה חברים קרובים והצעתי להם שנקים מחתרת ציונית,בכדי להילחם על קיום עם ישראל, להחזיר את עמי ישראל לארץ ישראל! אנשים תמיד אמרו לנו שזה קשה ושלא נצליח אך לא נכנענו..ברוך ה' היתה הצלחה ממש גבוהה, אני לימדתי יהודים את מעט השפה העברי שלמדתי בעצמי , ובנוסף ניסיתי להשיג אישורי יציאה לארץ, אך לא משנה כמה ניסיתי לא ניתנו לנו.

אמנם הייתי דתי בכל אותו הזמן אך לא שמרתי תורה ומצוות. אך כאשר קיבלתי צו גיוס מהצבא הרוסי, פניתי לקב"ה ואמרתי לו שאם הוא מציל אותי מהצבא אני מתחיל לשמור תורה ומצוות.. ואכן שוחררתי מהצבא ומשם התחלתי להתחזק. בכל זאת תמיד הרגשתי מנותק, עוד לא הצלחתי להגשים את מה שרציתי, לעלות לארץ הקודש!

יום אחד אומר לי אחד החברים שיש אפשרות לברוח לארץ ישראל, אך יש בכך סכנת חיים גדולה, אפשר למות.. אז אמרתי לו: "אתה אומר חיים, יש חיים בגלות? אין חיים בגלות. ואתה אומר שיש סיכוי כל שהוא להגיע לארץ ישראל, אז זה החיים שלי עכשיו! רק בשביל זה אני מוכן לחיות!". חברי הסביר לי שמה שצריכים לעשות זה להשתלט על מטוס רוסי בעזרת טייס יהודי שהיה אחד מחברי המחתרת, להוציא את הטייסים הרוסיים מתא הטייס ולהטיס אותו אל מעבר לגבול ושם לעשות מסיבת עיתונאים גדולה בכדי לפרסם את זה שרוסיה לא נותנת לנו,היהודים, לצאת מן הארץ. באותו הזמן לא היה יותר מידי תקשורת ואנשים לא היו מודעים למה שקורה. ידענו שכנראה הם חושבים שטוב לנו ברוסיה אז אנחנו נשארים, לכן היינו חייבים ליידע את כולם על מה שקורה באמת. ידענו שנענש על זה, יכול להיות שאפילו יהרגו אותנו או יכניסו לכלא לכמה שנים, תכננו שאם ניכנס לכלא לאחר שנשתחרר נעלה לארץ ישראל. ביררנו קצת ומצאנו שיש מטוס קטן שטס קרוב לגבול. הגענו לשדה התעופה בי"א סיוון, קנינו כרטיסים והתלבשנו כמו תיירים.. הלכנו למטוס, ואני הייתי אחרון בטור , הסתכלתי על חברי והייתי גאה, הרגשתי כאילו כבר התגייסתי לצבא הישראלי! לפתע אני וחברי שמנו לב  שהטייס נעלם, אני לא יכולתי לשבת בשקט אז יצאתי לחפש אותו. בסופו של דבר מצאתי אותו. התחלנו לחזור לעבר המטוס אך לפני שהספקנו להגיע אליו כמה אנשים התנפלו עלינו במכות, היה להם נשק, כלבים, ג'יפים. אלה היו חיילים רוסים. גם שאר החברים שלי קיבלו מכות כמונו, והטייס נורה. בסופו של דבר לקחו וקשרו אותנו בכדי לחקור אותנו, הם ידעו הכל על המבצע. לקחו אותי לכלא והרגשתי שאין לי יותר חיים, אך לא הצטערתי על מה שעשיתי! שמחתי על שנלחמתי למען ארץ ישראל!
בכלא היה ממש קשה, היה כל הזמן חקירות,בכל יום! הם חיכו שנודה בתכניתינו , וכנראה שאם היינו מודים, גזר דיננו היה מוות. בחקירות היו משכנעים אותי שכל שאר הקבוצה כבר סיפרו הכל וזה היה ממש מייגע בכל פעם מחדש להחזיק את עצמי ולא להאמין להם . עברתי שם הרבה, מאחר שלא שיתפתי כלום, שלחו אותי לפסיכיאטריה קלינית שזהו מקום לא כל כך נחמד,אך בחסדי שמיים יצאתי משם בריא. לאחר כחודש החזירו אותי לכלא. שם היה חוקר אחד שכל הזמן אמר לי שאני איני באמת יהודי, אפילו אמר שאני והוא ממש דומים,כמו אחים. שאני מאותו עם כמוהו. הוא גם תמיד הוסיף שלא היה באמת משמעות למה שעשיתי.. החלטתי להוכיח לו שאכן אני יהודי! שאנחנו לא אותו דבר! ושהייתה מטרה, בשביל עמי ישראל! ולכן התחלתי לשנות את דרכי בכלא. בתחילה התחלתי לשים כיפה , אלתרתי בד ממחטת אף ושמתי על הראש. לאחר כמה שבועות התחלתי להתפלל, כתבתי על דף בעצמי תפילה מהמעט מילים שידעתי והתפללתי. לאחר כמה זמן החלטתי להתחיל לשמור שבת, ניקיתי את התא ביום שישי, ואת הבד של הכיפה חתכתי לשניים, חצי לכסות את החלות וחצי לראשי , עשיתי סעודת שבת מהאוכל ושרתי שירים של המחתרת. כל צעד שעשיתי כדי להיות יהודי, כך עצבנתי יותר ויותר את הרוסים ונענשתי על כך, אך אני הייתי מאושר שהראיתי לאותו חוקר ולשאר שהם טעו ושעם ישראל לא נשבר אפילו בתא הכלא!
באיזה שהוא שלב סגרו את התיק והביאו אותי ואת חברי לבית המשפט, אחרי שלא ראיתי אותם הרבה זמן. שם שאלו אותנו מדוע רצינו לצאת מן הארץ, וכאן יצא התכנון שלנו מהמטוס לפועל. התחלנו לדבר על כל מה שקורה ברוסיה התחלנו להאשים אותם בכל מה שעשו. כמה מבני משפחותינו כתבו את כל מה שאמרנו והלכו לעיתונות עם המידע. אנשים מבחוץ החלו להיות מודעים למה שמתרחש. בישראל וארצות הברית התחילו לעשות הפגנות. העונש שלי בסופו של דבר היה שניים עשר שנים בכלא. ובינתיים ביושבי שם התחלתי לקבל מכתבים מאנשים שקיבלו אישור עלייה לארץ ישראל, זה כל כך ריגש אותי! אפילו מאנשים ממשפחתי קיבלתי מכתב! ואכן גם אני זכיתי לעלות..
לאחר 12 שנים רוסיה החליטה שהיא מגרשת אותי מן הארץ ואז סוף סוף עליתי לאדמה הקודש ,ארץ ישראל.

ספר שהרב יוסף מנדלביץ כתב:
"מבצע חתונה"-





ביביליוגרפיה
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=5424

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%A5%27