הרב שרון שלום -הרב של העדה האתיופית

הרב שרון שלום:

שרון נולד בשם זאודה (כתר) טספאי, בכפר קטן בצפון אתיופיה, למשפחה חקלאית בעלת שדות חיטה ותירס, הבכור מבין חמישה ילדים את המסע לארץ ישראל החל בשנת 1981, אז באישון ליל העירו אותו ואת משפחתו והחלה התארגנות מהירה, שקטה וסודית לעבר החלום. במסע השתתפו נשים, גברים, זקנים וילדים ובשקט מופתי הם צעדו במשך כחודשיים עד אשר הגיעו למחנה הפליטים בסודן. בגלל צפיפות האוכלוסייה והתנאים הקשים בהם שהו בהמתנה לעלייה, אנשים רבים מתו ממחלות ורעב.

תחילה חשב כי שהותם היא עניין של כמה ימים עד לעלייתם לארץ, אך שהייתם ארכה כשנה במחנה הפליטים, במשך שנה זו עבד שרון במכירת שקיות בשוק ועזר בפרנסת משפחתו. יום אחד הגיעה אל דודו ההוראה להמתין באמצע הלילה למשאית שתאסוף את משפחתו, אז החליטו הוריו של שרון לשלוח אותו יחד עם דודו והם נפרדו ממנו לשלום ונשארו מאחור  את דרכו לארץ עשה דרך הים בספנית חיל הים, עלייה זו הייתה חלק ממבצע בשם "מבצע אחים" עליו פיקד דני לימור, מבצע אשר נמשך בין השנים 1977–1991.

בהגיעו לארץ התגורר בגבעת המורה ואחר כך הועבר אל פנימיית בית הילד בעפולה בה הודיעו לו כי הוריו נספו בסודן מידע שהתברר כשגוי משום שלאחר שנה הוריו הגיעו לארץ, תחילה אמו אחיותיו ואחיו ולאחר מכן אביו וסבתו. בעקבות האיחוד המשפחתי עבר שרון לגור עם משפחתו באור עקיבא ואחר כך נדדו וקבעו את מקומם בקריית גת, בה הוא מתגורר עד היום, יחד עם אשתו אביטל ילידת שווייץ, וחמשת ילדיהם.

שרון למד בכולל ישיבת "הר עציון" אשר באלון שבות והיה תלמידם של הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל וראש הכולל הרב שלמה לוי. הוסמך לרבנות "יורה, יורה" על ידי הרבנות הראשית לישראל וקיבל אישור הסמכה לכהן כרב שכונה על ידי הרב ישראל מאיר לאו הרב הראשי לישראל.

כאשר ביקש לקבל קהילה אתיופית בקריית גת קיבל סירוב, הטענה הייתה כי הכיפה אשר לראשו לא מספיק שחורה. "עזבתי הכול והלכתי ללמוד תואר ראשון בייעוץ חינוכי ותואר שני בתלמוד ופילוסופיה יהודית ומשם המשכתי לדוקטורט, בעזרת מלגות מכובדות. בסופו של דבר קיבלתי הסמכה מאיגוד רבני צוהר ואני עומד היום בראש קהילה של ניצולי שואה.

כיום שרון עומד בראש הקתדרה הבינלאומית, לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו, ד"ר לפילוסופיה, רב קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת, מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטה וחבר בוועדת היגוי להרחבת הנגישות ליוצאי אתיופיה של מל"ג/ות"ת.

ספרו "מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה" הכה גלים בעולם ההלכתי וקמו לו מתנגדים רבים. "הרבנות הראשית לא יכלה לשאת את העובדה שרב אורתודוקסי, בהסמכת הרב לאו, מגבה הלכתית אמירת שלום לנשים בדרך האתיופית (נשיקות), או שימוש בכסף מזומן בשבת. " על כך ענה כי "בתרבות האתיופית אומרים שלום בנשיקות, בישראל, בני ישיבה היו חוזרים הביתה ולא אומרים שלום לבנות משפחתם. התרתי את זה כי התורה מבוססת על דרך ארץ וכבוד בין אנשים... המסורת האתיופית היא מקראית, לא תלמודית, וזה עולם אחר לגמרי. יהודי אתיופיה באים לבית הכנסת בשבת ותורמים כסף במזומן במקום. אמרתי שהם יכולים להמשיך במנהגם, מכיוון שבזמן נתינת הכסף הם חושבים על הקדוש ברוך הוא, ולא על המכולת "

ספריו

שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה ; כולל "שולחן האוּרית" : מדריך הלכתי לביתא ישראל, עריכה: אברהם ונגרובר, תל אביב: משכל, 2012, ספרי יהדות / בעריכת עמיחי ברהולץ. ידיעות ספרים, עמ' 375 (הספר בקטלוג ULI)

שרון שלום, שיחות על אהבה ופחד : הדיאלוג בין בת הרב לבן הקייס, עריכה: אריאל הורביץ, ראשון לציון: משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2018, עמ' 207 בספר.

ציטוטים של הרב שרון שלום:

"אחיי, היזהרו מהייאוש. אל תהפכו את המדינה לאויב שלנו"

"אף אחד לא יכול להכריז "ידינו לא שפכו את הדם הזה", אך אסור לתת לשיח הפחד להשתלט על הקהילה הנפלאה שלנו. חלומם של אבותינו התגשם אחרי 2,500 שנים. עכשיו אנחנו בארץ ישראל, וזה נס גדול. אז אחיי, אל תתנו לגזענים להחליש אותנו ולהשאיר אותנו חסרי קול. בכוחנו להכניס אל תוך הפצע שנפער אור גדול"

הרב שרון שלום: "אסור שבני הנוער האתיופי יאבדו את התקווה"

הרב, בן העדה האתיופית מאמין שהרצח של סלומון טקה הוא תוצאה של השיח האלים בחברה הישראלית. "הממשלה צריכה לעשות חשבון נפש, אבל כולנו אחראים לתופעה הזאת"

מהציטוטים האלו רואים את עולמו של הרב שרון שלום איך שהוא נעמן לעדה שלו לעם שלו ומנהיג הכל בכבוד וקידוש ה",איך שהוא אומר מדבר בכבוד לעם אך מצעד שני מעמיד במקום ומראה את הפסם האדומים ,וזה כל כך מדהים איך שיש לו את האיזון בין המחאה שהוא עושה כדי להגן על העדה האתיופית אך מצעד שני מקבל את הצעד השני ומדבר לליבם לא תוקף או מאשים ,אלה חושב ומדבר עליהם בגובהה העניים.

רואים בקטע שהוא גם נותן מוטיביצה מטורפת לאנשים שצריכים את זה ,ומנהיג אותם ביושר ובענווה ,ומסתכל על המציאות באור חיובי גם שמהצד רואים רק את הדברים השלילים והלא טובים,והוא גורם לכולם רק לגדול מהכאב שנוצר ולא לשקוע לעצבות וייאוש,רואים שהוא בן אדם עם עמוד שדרה יציב בקטע שלא משנה מה יקרה או ימשיך לעמוד על שלו ואף ישפיע על רבים מימנו ,אני למדתי מהרעיון הזה כל כך הרבה !!

ושמחה שזכיתי לעשות עליו!

שיר שהתחבר לי מאוד אחרי ששמעתי מה הרב שרון לשום עבר רק כדי להגיע לארץ ישראל. הַמַּסָּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מילים: חיים אידיסיס, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: שלמה גרוניך ומקהלת שבא.

הַיָּרֵחַ מַשְׁגִּיחַ מֵעָל,
עַל גַּבִּי שַׂק הָאֹכֶל הַדַּל,
הַמִּדְבָּר מִתַּחְתַּי, אֵין סוֹפוׁלְפָנִים
וְאִמִּי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים רַגְלַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

אוֹר יָרֵחַ, הַחֲזֵק מַעֲמָד,
שַׂק הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ אָבַד,
הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר, יְלָלוֹת שֶׁל תַּנִּים
וְאִמִּי מַרְגִּיעָה אֶת אַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים
בְּסַכִּין, גַּם בְּחֶרֶב חַדָּה,
בַּמִּדְבָּר דַּם אִמִּי, הַיָּרֵחַ עֵדִי
וַאֲנִי מַבְטִיחָה לְאַחַי הַקְּטַנִּים:

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
יִתְגַּשֵּׁם הַחֲלוֹם,
עוֹד מְעַט נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בַּיָּרֵחַ דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי
מַבִּיטָה בִּי; אִמָּא, אַל תֵּעָלְמִי;
לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה
לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
בְּקָרוֹב נִגָּאֵל,
לא נַפְסִיק לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

עוֹד מְעַט, עוֹד קְצָת,
לְהָרִים עֵינַיִם,
מַאֲמָץ אַחֲרוֹן לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.

השיר מספר על קשיי העלייה של יהודי אתיופיה למדינת ישראל. "מבצע משה", המבצע הראשון בו הגיעו עולים רבים מאתיופיה לישראל, טמן בחובו קשיים בלתי נתפסים – כיוון שנאסר על היהודים לצאת מאתיופיה, היו הורים שנאלצו לשלוח את ילדיהם למסע ונשארו באתיופיה. אלה שיצאו למסע, מבוגרים וילדים, נאלצו לעבור דרך קשה ומלאה סכנות. רבים מהעולים מתו בדרך הארוכה. בשיר מתוארים קשיי המסע: הקשיים הפיזיים בהליכה האינסופית (הַמִּדְבָּר לא נִגְמָר), הסכנות שארבו בדרך (וּבַלַּיְלָה תָּקְפוּ שׁוֹדְדִים), והקושי הנורא מכל – חוסר ההכרה ביהדותם של העולים על ידי הממסד הרבני (לוּ הָיְתָה לְצִדִּי, הִיא הָיְתָה יְכוֹלָה / לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי).

אחרי שקראתי ולמדתי על חיוו של הרב שרון שלום ,ובכללי על מצבע משה ועל העדה האתיופית מה היא עברה איזה דברים קשים הם עברו טלטלות ..מסעות..כאבים..דמעות....איך שהם קמו מכל הדבר הזה ..ואני שואלת את עצמי ..על מה את מתלוננתת??! שקצת קשה לך לשבת ללמוד אז זהו סוף העולם?..ואני פשוט בוכה שאני רואה את זה..במיוחד השיר בסוף ..שממשסידר לי באמת את סדר ההדברים,ופעם ראשונה שאני באמת יודעת מה השיר אומר ומספר ..הלוג הזה פשוט לימד אותי כל כך הרבה! ובטוחה שעוד רבים מימני.

המסע לארץ ישראל:https://www.youtube.com/watch?v=El7qB4l0D8c&pbjreload=101

להקה https://www.youtube.com/watch?v=Rj2gLr0PMII&pbjreload=101

בביולגרפיה

https://www.youtube.com/watch?v=-Tbk-TPNRbYראיון עם הרב שרון שלום

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5542442,00.html הרב שרון שלום עושה מכאה לעדה שלו,ומילות מטובציה 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9Dוויקיפדה

 בגלל הרוח עם הרב שרון שלום https://www.youtube.com/watch?v=YMsmMYBdyF8&feature=youtu.be
https://www.kipa.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/943206-/ אתר כיפה על הרצח של בן מהעדה