משה מנדלסון

משה מנדלסון - אריאל לוי

תיאור אירוע א': הידידות בין משה למחזאי גוטהולד אפרים לסינג:

שלום לך כבוד הפילוסוף והוגה הדעות המכובד, משה מנדלסון.

ברצוני לברך אותך על תשובתך היפה שענית לפרופסור יוהאן על הביקורת שלו על המחזה "היהודים", של ידידך לסינג.

קראתי שב-1753 הכיר אהרון גומפרץ, מורך המשכיל לצרפתית ואנגלית, בינך לבין למחזאי גוטהולד אפרים לסינג. נחמד לדעת שהתיידדתם במהירות, ושמרתם על קשר חם כל ימיכם.

בשנה שלאחר מכן, הותקף לסינג בביקורת חריפה של פרופסור מאוניברסיטת גטינגן בשם יוהאן דוד מיכאליס על המחזה שלו Die Juden ("היהודים"), וכתבת תשובה לביקורת שהגנה הן על לסינג והן על היהדות.

מבחינתי, באופן כללי ובפרט בתקופה זו (1753), כל מילות הגנה וכבוד כלפי היהדות הן ראויות להערכה. אני מודעת לעובדה שבמהלך השנים התמודדת עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאך היהודי, ואני מבינה מאיפה זה מגיע, אך באמת יפה מצדך ככה להגן על ידיד טוב, ולהגן על דתך.

בכבוד רב,

אריאל לוי.

תיאור אירוע ב': "ירושלים"

שלום לכל קוראי מכתב זה. מכובדי כולם, החולקים בדעותיי והחולקים על דעתי.

ברצוני להסביר מעט על ספרי המפורסם ביותר, הספר שנקרא "ירושלים".

ראשית, ברצוני לדון על המניע שלי ליצירה זו.

הכל החל בעקבות שרשרת אירועים שהחלה אחרי שפרסם נפתלי הרץ וייזל את הקונטרס הלוחמני דברי שלום ואמת. פרסום זה קרא לתיקון בחינוך היהודי ברוח הנאורות. ההתקפה של חשובי הרבנים על וייזל ועל ספרו חשפה את המתח בתוך הקהילה היהודית ביחס להשתלבותה בחברה המודרנית, והמחלוקת וההתנהגות האלימה והבלתי מתפשרת של הרבנים סתרה את תפיסת היהדות שקידמתי בדעת הקהל האירופית! על פי תפיסתי, היהדות מעצם טבעה היא דת סובלנית ותבונית התואמת בכול את עקרונות הנאורות.

הסטיריקן (כותב יצירות סטירה) הגרמני אוגוסט קראנץ ראה בפרשת דברי שלום ואמת הוכחה לטבעה הקנאי והבלתי סובלני של הדת היהודית, בדומה לשאר הדתות. הוא פנה אלי בקונטרס שכתב וביקש ממני להוקיע את הקנאות הדתית היהודית ולהתייצב נגד העריצות ונגד הכפייה הדתית.

בקיץ 1782 התחלתי לכתוב את ירושלים הן כביקורת סמויה כלפי הרבנים הקנאים והן כתשובה להתגרותו של קראנץ. סיימתי את הספר ב-1873.

בספרי "ירושלים", או על שלטון דתי ועל יהדות (1783) ניסחתי את תפישתי אשר למערכת היחסים בין אדם, מדינה ודת. אף שהספר נכתב במקור בגרמנית ויועד להיות חלק מרב-שיח שהתנהל בחברה האירופית, הנחתי את עקרונות היסוד של הנאורות היהודית וביסס אפשרות למפגש בין האדם היהודי לחברה המודרנית.

לטענתי, הקיום האנושי מתבסס על שני סוגים של מערכות יחסים- בין אדם לחברו ובין אדם למקום. את היחסים בין בני האדם מסדירים שלטון המדינה וחוקיה, ואת היחסים עם האל- הדת והממסד הדתי.*

לדעתי, דווקא הדת היהודית משוחררת מכפייה דתית. ההתמקדות במצוות "עשה" ו"לא תעשה" שחררה את היהודי מהוויכוח על עיקרי האמונה ומההכרח לציית לתפיסות השליטות לגביהם. הדת היהודית תואמת התאמה מיטבית לרוחה של הנאורות, אשר האדירה את החופש של היחיד לנהוג על פי מצפונו ורצונו. ב"ירושלים" גם יצאתי במפורש כנגד ההתבוללות בנוצרים, או במונחי תקופתי "אחדות האמונות". הרעיון ליצור "דת טבעית" שתתאים לכל, דאיזם, היווה בעיני כפיית אמונה בדרך אחרת, ועל כן נגד את הנאורות והסובלנות.

להפתעתי ולשמחתי, הרבנים לא זיהו את "ירושלים" כאיום על סמכותם על אף הטון הנחרץ שאימצתי כנגד הקנאות הדתית משום שהספר נכתב בגרמנית ופנה לחברה האירופית.

המשכילים היהודים לדורותיהם אימצו את הספר וראו בו הוכחה ניצחת לאפשרות לשלב בהרמוניה בין היהודי לחברה האזרחית באירופה.

*מקור ראשוני- ציטוט של הדמות:

"המדינה מחייבת וכופה, הדת מורה ומשדלת, המדינה נותנת חוקים, הדת – מצוות. המדינה יש לה כוח גופני ומשתמשת בו בשעת הצורך; וכוחה של הדת הוא באהבה ובעשות הטוב והחסד." (עמ' 47).

לפי מנדלסון, הכפייה הדתית והרדיפות בשם הדת ו"במסווה הדת", הן למעשה מעשים של אויביה ו"אינם אלא פרי הטעאה פלפלנית עלובה זו, פרי השליה של סכסוך בין אלוהים לאדם, בין זכויות אלוהים ובין זכויות האדם" (עמ' 60).

תיאור אירוע ג: מותו והשפעתו על צאצאיו:

משה,

היית כל ימיך יהודי נאמן, שקיים מצוות ונאבק על מקומו בתרבות ובחברה המשכילה של אירופה. אבל למרות נאמנותך לדת היהודית והתנגדותך להמרתה, עזבו רוב צאצא את היהדות.

אני יודעת ומבינה שבשנים שבהם היית חיי, היהדות היוותה לעיתים קרובות "חומה" בין ההשכלה הכללית וההשתייכות לחברה, לבין השמירה על אורח החיים הדתי. אני ממש מסכימה עם הרעיון שהניע אותך להקים את "תנועת ההשכלה", כי באופן כללי הקידמה היא עקרון חשוב ביותר.

כל הכבוד על הערבות ההדדית שלך, על כך שרצונך היה לקדם את ההשכלה בקרב אחיך היהודים, ועל כן היית ראשית תנועת ההשכלה.

אך אני חולקת באופן נחרץ עם ממשיכיך, לא פלא שלבסוף הם "נכחדו" בשל ההתבוללות...

אני מקווה אם היית יודע שמתוך ששת ילדיך- ארבעה התנצרו, ומתוך תשעת נכדיך- רק נכד אחד נשאר יהודי, היית שוקל שוב את הנחרצות שלך...

יש צורך באיזון תמידי ותשומת לב רבה לעצמנו, ולאן שאנחנו הולכים.

בהערכה,

אריאל.

ביבליוגרפיה:

https://www.tlvstreets.com/%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F.htmlhttps://www.tlvstreets.com/%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F.html

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F

https://www.tlvstreets.com/%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F.html

https://tarbutil.cet.ac.il/anthology/%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F/

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=988