האדמו"ר מפיאסצנה- הלל נח

בס"ד
                                  

האדמו"ר מפיאסצנה- רבי קלונימוס קלמיש שפירא -

היה אדמו"ר שפעל בפולין בין שתי מלחמות העולם. נודע כהוגה חסידי דגול , התפרסם בזכות חיבוריו החדשניים בתחום החינוך החסידי, בהם "חובת התלמידים". בתקופת הכיבוש הגרמני שהה בגטו ורשה והמשיך לדרוש לקהל חסידיו. את דרשותיו העלה על הכתב והן נמצאו לאחר המלחמה והתפרסמו בספר "אש קודש".

חלק מיומנו-

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכדתי בוורשה, המוקפת על ידי הגרמנים. ההפגזות והבומים היו נוראים. נהרגו בני, כלתי ודודתי. אלו היו רגעים לא קלים, לדעת שמשהו נורא קורה ואין לך שום דרך לעצור אותו. זמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני, נהרגה אמי, היה זה דבר בלתי ניתן לעיכול. למרות האסון, ולמרות הצרה, סירבתי להצעות בריחה שונות שהופנו אליי והעדפתי להישאר עם חסידיי בגטו ורשה עד הסוף.  הרגשתי שאני צריך להיות שם בשבילם. לדעת לעמוד גם כשקשה. אנשים מסתכלים עליי, אסור לי להראות שבור. צריך לדעת שהקב"ה עושה הכל, והוא מחליט מה יקרה. אני צריך לחזק את האנשים. להראות להם שדווקא עכשיו, בשעות קשות אלה, אנו צריכים להישאר חזקים, ולא ליפול.

עשיתי מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים היהודיים. כך, ניסיתי לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים - אפיית מצה בפסח, וכדומה, קיום ברית מילה, ועוד. 

כמו כולם, עבדתי בבית החרושת שולץ, שנוהל על ידי אברהם הנדל. ניצלתי מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה טרבלינקה ביולי 1942, בשל היותו עובד חיוני. בגירוש נספתה בתי. אלו חוויות קשות. הרעב, הקושי הפיזי, הקושי הנפשי, כלום לא משתווה לקושי של הלבד. אתה רואה את כל הסביבה שלך נמחקת מול עיניך, אין לך מה לעשות. אתה צריך להישאר חזק, ולא להראות חלש. אתה צריך שדר לחסידים שלך כוח ולפעמים זה קשה נורא. לפעמים אתה רוצה רק לברוח ולבכות. אתה לא יכול. רגעים של תבוסה. של ריקנות. 

 לאחר מרד גטו ורשה, באפריל 1943, גורש עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בנובמבר 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר", שערך האס אס.

בשנת 1943 במועד כלשהו בין הגירוש לטרבלינקה לבין מרד גטו ורשה, העביר האדמו"ר את כתב היד לאחד מחברי "ארכיון עונג שבת", שהיה ארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודים במהלך המלחמה . כתב היד הוטמן בכד חלב באדמת הגטו, יחד עם כתבים אחרים שנאספו על ידי אנשי הארכיון המחתרתי. קובץ הדפים נמצא בפולין כמה שנים לאחר המלחמה על ידי פועל מתחת לחפירות בעת הנחת יסוד לבניין חדש בוורשה על הריסות הגטו, והוא העבירם למכון ההיסטורי היהודי בוורשה.

דברי תורתו היו מעין דרשות, המבארות את משנת חסידות, והגות חסידית אקטואלית. בשונה מספרי החסידות המקובלים , ספריו היו מחוברים כתבנית, פרק אחר פרק, כחיבור הדרכה בדרכי החסידות. התמקד במיוחד בחינוך בני הנוער, ובספריו הוא פיתח שיטת חינוך בראי החסידות, שבה הוא מנסה להנחיל בין היתר, את עבודת החסידות, המורכבת מחשיבה ורגשות עמוקים, לבני נוער צעירים. במשנתו החסידית הוא שילב בין תורות חסידות קוז'ניץ, חסידות קרלין וחסידות חב"ד.

וכיום, יש המון חסידים שממשיכים את דרכו, קיימים ארגון על שמו ושם ספריו. יש בתי כנסת ועוד..

אני רואה בו אדם חזק, שלא מוותר על עקרונותיו, ונלחם אל מול המוות באומץ ותושייה. הוא יכל להינצל, אך בחר להיות עם חסידיו בשעות הקשות. לנחם, להרים ולחזק. לא הרבה היו נוקטים בדרך הזו. אני ממש מעריכה את הדרך הזו והייתי רוצה ללמוד ממנו. איך להילחם בעקרונות, לא לוותר על הסביבה והקהילה. למרות הקושי, לקום ולהתגבר על המכשולים.                        

גם היום, ספריו וכתביו, משפיעים על אנשים, על קהילות רבות. הוא הנחיל לנו עקרונות חשובים. דמות נורא חשובה בהיסטוריה של העם היהודי.

ת.נ.צ.ב.ה.

מקור משני-  אוסף כתביו של האדמו"ר שנמצא בארכיון עונג שבת.



ביבלוגרפייה-
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%A7%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%A9_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%90