אידה נודל

הרב מנחם זמבה

הרב מנם זמבה, 1883-1943.

היה מגדולי רבני יהדות פולין וממנהיגיה קודם השואה.

חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מאחרוני הרבנים בגטו ורשה.

בגיל תשע נפטר אביו והוא עבר לחסותו של סבו שקירבו אל החסידות .

בגיל שמונה עשרה נישא למינדל.

1.ההתנגדות לחולקת הארץ:

בכנסייה הגדולה ( הכינוס העולמי המרכזי של תנועת אגודת ישראל העולמית) 

הראשונה של אגודת ישראל בשנת תרפ"ג נבחר למזכירות הכבוד של התנועה,

עוד בטרם מלאו לו ארבעים, והיה אחד מעמודי התווך שלה.

בנאומו בכנסייה הגדולה השלישית האגודה (תרצ"ז), שהתכנסה על רקע ועדת פיל, התנגד נחרצות לחלוקת ארץ ישראל.

בנאומו אמר:

"רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים.

אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים אל דבר ה' של תורה שבכתב ושבעל פה מראשו ועד סופו מוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל - בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה".

2.החיים בתקופת השואה:

עם תחילת מלחמת העולם השנייה  נכבשה ורשה בידי הנאצים .

הגרמנים דרשו להקים "מועצת הזקנים" (יודנראט).

רבי מנחם זמבה התנדב לעמוד בראש המועצה ,

אך עמיתיו הרבנים מנעו זאת ממנו ושלחו שני רבנים אחרים למועצה.

בתחילת המלחמה נעשה ניסיון להבריחו מחוץ לגבולות פולין הכבושה יחד עם האדמו"ר מגור ובני לוויתו,

אך בכרטיסי הוויזה לארצות הברית נרשם שם המשפחה של הרבי מגור, אלתר, וכך היה מנוע הרב זמבה לצאת מהאזור הכבוש.

לאחר התעללות קשה של הנאצים בתחילת שנת 1940, הוא נאלץ להעביר את דירתו לעיתים קרובות,

והשאיר את כתבי היד הרבים של חידושיו במסתור בדירתו הישנה.

עם גירוש היהודים לתחומי גטו ורשה, עבר לשם הרב זמבה יחד עם בני משפחתו ועבד בבית החרושת שולץ.

על פעילותו בגטו ישנן עדויות ביומן גטו ורשה שכתב הלל זיידמן. בסוף אדר תש"ג (1943) הכריז על תענית ציבור וחיבר תפילה מיוחדת לקראת ראש חודש ניסן.

כל אותה תקופה קיים מניין קבוע בביתו ועסק בתורה.

לדבריי זיידמן, חידש הרב זמבה חידושים בהלכות קידוש השם,

ובפתחם כתב: "מה שחידשתי בעזרת ה' בימי הזעם תחת חמת המציק, בעניין קידוש השם על פי הרמב"ם והראב"ד ז"ל, ביום בו נלקחה ממני אשתי היקרה".

משום היותו אחד הרבנים החשובים של ורשה השתדלו הרב וייסמנדל וחבריו להצילו,

כמו כן, לקראת חיסול הגטו הייתה פנייה מצד ראשי הכנסייה הפולנית להציל אותו, אך הוא סירב

ממש סמוך לפרוץ המרד הוא ערך ליל סדר פסח, ועוד לפני כן ארגן אפיית מצות קטנות שיוכלו לשאת בכיס במהלך החג.

בשבת חול המועד פסח, י"ט בניסן, במהלך דיכוי מרד גטו ורשה, החל ביתו לבעור.

דיירי הבית ניסו לחצות את הרחוב אל עבר הבית שממול, כאשר לפתע נשמעו יריות והרב מנחם זמבה נהרג. 

3. תמיכתו במרד גאטו וארשה:

לאחר שהגענו לגטו , התחילו לעלות רעיונות לגבי מרידה באויב הנאצי , עוד לא היה ברור מצבינו ובטח לא מה עתיד לבוא ... לבי התהפך בקירבי כאשר נשאלתי בדעתי לגבי רעיון המרד ,מכיוון שידעתי שלהחלטתי ישנה משמעות והשפעה רבה .
בכול זאת מדובר כאן בחיי אדם , ומעבר לכך באחריותי כרב להביא גם את הצד ההילכתי שבעניין ...
הגאטו ממש נחצה לשניים לתומכים במרד למול המתנגדים לו,
מכיוון שמרד גאטו וארשה הוא דבר שנוי במחלוקת יש הרואים במרד היהודים בגטו וארשה מעשה של התאבדות,
ויש הרואים בו מעשה של קידוש השם. יש הרואים במרד זה מלחמה חסרת סיכוי שקירבה את מותם של המורדים והעמידה בסכנה את יהודי הגטו,
ויש הרואים בו מלחמת מצווה - מצווה של פגיעה ונקמה בגרמנים ואי הליכה אלי מוות כצאן לטבח. 

בהתחלה התנגדתי למרד מתוך הפחד שהסיכוי לנצח קלוש ולכן חיי אדם יגמרו ללא תועלת , אך לאחר מכן חזרתי בי
ואמרתי:
''יש דרכים שונות לקידוש השם. אילו הכריחו כיום את היהודים לשמד,
ואפשר היה להינצל על ידי השתמדות כמו בספרד או בשעת גזֵרת תתנ''ו, הייתה מיתתנו כשלעצמה – בחינת קידוש השם.
הרמב''ם אומר אפילו שבשעה שיהודי נהרג משום שהוא יהודי, הרי זה בלבד – קידוש השם, והלכה כמותו.
אך כיום הזה הדרך היחידה לקדש את השם היא התנגדות בפועל''.

י

ביבליוגרפיה:

מרד גטו וארשה – התאבדות או קידוש השם?הרב ד"ר יחזקאל ליכטנשטייןהמחלקה לתלמוד -

וויקיפדיה 

אתר מורשת