יוסף טרומפלדור
יוסף טרומפלדור- מגישה: אריאל לוי
תיאור אירוע א': השבי במחנה ביפן (ינואר 1905)
מאז היותי נער חינכוני הורי לנאמנות
ליהדות, כמובן, אך גם לצאר הרוסי. שירתי במיטב היחידות של הצבא הרוסי וכשהחלה
מלחמת רוסיה- יפן, התנדבתי ליחידת קומנדו שביצעה משימות מסוכנות מאוד. אני זוכר
בכאב שביחידה זו נתקלתי לא- פעם בתופעות אנטישמיות, ולכן החלטתי להוכיח את אומץ
ליבי כיהודי, ומסירותי הרבה לאמא רוסיה.
אל ארץ ישראל חזרתי עם יד אחת מהמלחמה
בין רוסיה ליפן. אוי, איזו מלחמה זו הייתה...
אתם מבינים, כאשר נפצעתי בידי השמאלית
והיה צורך לקטוע אותה מעל המרפק, אני זוכר שהשלטון החליט על צאתי מזירת הקרב. אך
לא הצליחה לעלות בידי המחשבה על כך שידי הימנית לא תיקח חלק ותסייע לחברי הלוחמים
בקרב, ולאחר שהורשיתי לחזור, אני וחלק מעמיתי נלקחנו לשבי ביפן.
בשבי חולקנו לפי דתנו, ואנחנו היהודים
היינו כ- 1735 שבויים.
חברים יקירם, אינכם מתארים לעצמכם עד
כמה פגישתי עם אחי היהודים גרמו לי רגשות לאומיים חזקים. בזכות רגשות אלו, הצלחנו
ב"ה לייסד קופת הלוואות, הקמנו בתי מלאכה, בתי ספר, ספריה ולהקת תיאטרון.
בסביבות פסח היתה לנו מצוקה, מכיוון שלא
הצלחנו להשיג מצות. לכן ביקשתי מהיפנים שיסיעו לנו בכך, ידעתי שאצליח כי היפנים
רצו למצוא חן בעיני יהדות ארצות הברית. ואכן הדבר עלה בידי. התאמצנו להשיג ספר
תורה, טליתות וסידורים. פעולה ייחודית נוספת שהצלחנו בה הייתה להקים אגודה ציונית
בשם "בני ציון השבויים ביפן", אגודה שמנתה כ- 120 יהודים ומטרתה הייתה לעלות לארץ ישראל ולהקים בה קומונה
חקלאית. הצלחתי להוציא ב"ה שבועון ציוני ביידיש וברוסית שערכתי וכתבתי בו את
רוב החומר אך בעזרה מכמה מחבריי. שמו היה "דער יודישע לעבן" (החיים
היהודיים).*
*נכתב בלשון רבים בחלק
מהדברים, לצורך ענוונותו של יוסף, אך בפועל הוא זה שהקים ויזם את כל הדברים הללו.
מקור
ראשוני- ציטוט של הדמות:
בשנת 1902 נקרא טרומפלדור לשירות צבאי עם פרוץ מלחמת רוסיה- יפן ובאחד הקרבות
הקשים נפצע קשה והיה הכרחי לקטוע את ידו השמאלית. לאחר החלמתו ביקש להחזירו לחזית
וכך אמר למפקדיו: "יד אחת נשארה לי, אבל זו ידי הימנית ולכן
ברצותי לחלק כמקודם עם חברי את חייהם בחרב. אבקש מהוד מעלתו שיתנו לי חרב
ואקדח". בקשתו נתמלאה ובפקודת יום מיוחדת של מפקד הגדוד צויינה
גבורתו בשדה הקרב והועלה לדרגת סגן קצין.
תיאור אירוע ב': הניסיון להקמת מושבה
שיתופית בארץ וכן פעולותיו הציוניות
יוסף טרומפלדור היקר, במסגרת הבגרות שלי
בהיסטוריה נדרשתי להכין עבודה העוסקת בדמויות היסטוריות חשובות, ואתה הוא אחד
מהאנשים אשר זכית להיות חלק מהאפשרויות הנתונות. בחרתי בך ולאחר חקר קצר באינטרנט
על פעולותיך והאירועים המשמעותיים בחייך נוכחתי לגלות על הפעילות המדהימה שלך
בארץ. הרשים אותי מאוד שההכרה הציונית שלך החלה עוד בימי כינוס הקונגרס הציוני
הראשון בבאזל בשנת 1897, כאשר ארגנת חוג ציוני ושימשת כיושב החוג. ולמרות שנאלצת
להפסיק את פעולתו של החוג בעקבות גיוסך לצבא, תוך כדי כל אותו השירות העלית
רעיונות על התיישבות בארץ ישראל.
הכי אני מעריצה בך את המלחמה הבלתי
פוסקת וללא חת באנטישמיות. למשל, בשנת 1906, עם שחרורך מהמחנה ביפן, היית ליהודי
הראשון שקיבל דרגת קצונה מבלי להמיר את הדת. בלתי יאומן הדבר- אשת
הצאר העניקה לך, בנוכחות הצאר, מדליות הצטיינות ומחווה אנושי של ידך התותבת לגדם.
הצבא רצה שתמשיך בקריירה הצבאית, אבל היית בתכניות לעלות ארצה וליישב את ארץ
ישראל.
איך שמחתי בשבילך שכשסיימת ללמוד יצאת עם קבוצה של
סטודנטים לארץ! סוף סוף החלום הציוני מתגשם. אני בטוחה שהעבודה בחוות מגדל ובקבוצת
דגניה סיפקה אתכם עד מאוד.
מרגשת אותי מאוד העובדה שניסיתם בכל כוחכם להקים
מושבה שיתופית. הבנתי שהיוזמה הייתה להיות עצמאיים ללא עזרה של המוסדות בארץ.
קראתי גם שההתחלה הייתה בדגניה א' אבל לאחר כמה שבועות 15 חברים עברו לחוות מגדל
שלחוף הכנרת ונקראו "הקומונה המגדלאית", וציער אוי מאוד לשמוע שהקשיים
היו קשים מנשוא ושלאחר שנה וחצי הקומונה התפרקה.
אני בטוחה שלמרות היותך גידם, היית חרוץ ושופע
רעיונות. אינך הפסקת לפעול ולעשות: בשנת
1913 נסעת לווינה להשתתף בקונגרס הציוני ה-11 ובדרכך חזרה, נסע לרוסיה כדי
לגייס אנשים צעירים להקמת בתי ספר עבריים ולשיגור קבוצות
חלוצים נוספות לארץ ישראל (הסתדרות "החלוץ"). לא דיי בכך, עוד היית פעיל
עם שובך לדגניה כשהמשכת בעבודתך החקלאית, וגם כשנטלת חלק בהגנת מושבות הגליל
התחתון.
תיאור אירוע ג': מותו בקרב על תל חי
אני זוכר הכל.
את הקולות, צעקות הלוחמים בשדה הקרב,
ובעיקר את פעימות ליבי ההולכות וגוברות לשמע שריקות הרימונים מכל עבר. הקרב היה
קשה מאוד. ראיתי שטוקר* זקוק לעזרתי בהגנה על השער מפני כניסת הבדואים, וכשחשתי
לעזרתו, שלושה כדורים נורו לעברי....
"טוב למות בעד
ארצנו!"
ואז הכל הפך שחור.
איך הכל התחיל? אז ככה- בעקבות הסכמי חלוקה בין צרפת לאנגליה על שטחי
הארץ בצפון, נותרו 4 יישובים בחלק "הצרפתי", בגליל העליון המזרחי:
מטולה, כפר גלעדי, תל חי וקבוצת מייסדי מושב חמארה. הייתה סכנה לישובים אלו עקב הקרבות
שבין שלטונות צרפת ומתקוממים ערבים. הערבים ניצלו המצב ופגעו ללא הפסק בישובים
היהודים האלו. כאשר חזרתי לארץ בסוף אוקטובר 1919, בן גוריון כמנהיג היישוב קרא לי
וביקש אותי לפקד על הגנת היישובים. בדצמבר 1919 הגעתי ליישוב תל חי. היישוב חמארה
נינטש והבדואים העלו את שנשאר באש. בתחילת פברואר התרעתי בפני מתיישבי כפר גלעדי
כי מטרת הערבים להחריב ולהשמיד את היישוב היהודי בגליל העליון. היישובים דרשו
תגבורת וזו נשלחה במתי מעט. ביום י"א אדר תר"פ (1 במרץ 1920) הגיעו
ערבים לתל חי ודרשו "לבדוק" כי אין ביישוב חיילים צרפתים. כשניסו הערבים
לקחת את נשקה של אחת המתיישבות בכוח, פקדי לפתוח באש על הערבים. באמת שלא יכולתי
לסבול יותר את המתח היה באוויר בעקבות כניסתם לשטח.
כך התפתח הקרב שבו נפצעתי בצורה חמורה.
מגיני תל חי זרקו רימוני יד, ולאחר זמן החליטו המגינים לסגת עם הפצועים וההרוגים
לכפר גלעדי. אני לא שרדתי את הדרך.
*יעקב (ג'ייק) טוקר, מהרוגי
מאורעות תל חי.
מקור
משני- שיר\טקסט שנכתב על הדמות:
טרומפלדור היה מנהיג בלתי מעורער, אך
אופיו הנוקשה והבלתי מתפשר עורר חיכוכים. היה לו חשוב להראות לאנגלים שהיהודים
אינם פחדנים, ועל כן קיים אימונים בשטחים פתוחים החשופים לפגיעת פגזים, וכעס על
אלו שניסו להסתתר.
האנגלים לעגו לו וחיברו עליו את השיר
הבא:
The English like
chocolate"
The French like wine
"Trumpeldor likes
bombs
(הגנרל פטרסון לא התלהב מגילויי הגבורה המוקצנים של טרומפלדור שנראו לרבים כ"משאלת מוות" מיותרת ומזיקה).
ביבליוגרפיה:
●
https://www.93fm.co.il/radio/176768/
●
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C_%D7%97%D7%99
תגובות
הוסף רשומת תגובה