אברהם שטרן "יאיר" אריאל לוי

אברהם יאיר שטרן-

תיאור אירוע א': פעילותו בזמן מאורעות תרפ"ט (1929)

להגיד לכם את האמת? אני שמח שנסגרה הכיתה השישית בגימנסיה העברית בסובאלק.

דבר זה גרם לי להמשיך את לימודי בארץ, ולראשונה הגעתי לכאן עוד בטרם סיימתי את לימודיי בתיכון. כאן למדתי משנת 26 עד 27, בירושלים עיר הקודש, כשאני סופג מרוחה ומתרבותה של הארץ, נקשר לנופיה, ונסחף באהבת המולדת.

אגב, קצת לאחר מכן, בזמן שבו למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, נפגשתי ונקשרתי בקשר אהבה עם רוני בורשטיין, אף היא סטודנטית באוניברסיטה. התחתנו ורוני נכנסה להיריון עם בננו הראשון, אך... טוב, נרצחתי ארבעה חודשים לפני היוולדו, עד כמה שזה נשמע לכם מוזר שאני כאן מספר לכם את זה.

בכל אופן, מעורבותי הפוליטית הראשונה הייתה בייסוד אגודת הסטודנטים "חולדה", הקרויה על שם היישוב חולדה. בזמן מאורעות תרפ"ט, מגיני הישוב מהאגודה עמדו בגבורה והדפו את התקפות הערבים.

פרעות אב תרפ"ט היו פרעות שבהן נרצחו, בתוך שבוע ימים, בדם קר, באכזריות והתעללות, כולל מעשי ביזה ואונס, 133 יהודים, ונפצעו 339, היו פרשת דרכים במעורבותי הפוליטית והצבאית.

באותם ימים פעלנו רזיאל ואני בשורות ההגנה בירושלים בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ'ברסקי. כאשר הוביל תהומי את פילוג הארגון עקב חילוקי דעות בתוך ההנהגה לגבי אופי פעילותו, היינו מראשוני תומכיו של תהומי והצטרפנו אליו בהקמת ארגון "הגנה ב'", אשר נקרא מאוחר יותר ארגון צבאי לאומי. המטרה היתה להפוך את "ההגנה" לכוח צבאי מחתרתי, מאומן, ממושמע, חמוש היטב ובלתי תלוי במפלגות ובממסד.

השיר "חיילים אלמונים" שכתבתי בזמן פרעות תרפ"ט, היה להמנון הארגון (ולימים להמנון ארגון הלח"י), ואף פורסם בביטאון המחתרתי "המצודה".

 

 

 

 

 

 

מקור משני- השיר "חיילים אלמונים" שכתב אברהם:

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,

וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.

כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:

מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

 

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,

וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

 

לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,

כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.

רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!

חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ!

 

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,

וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

 

וּמִכָּל עֲבָרִים רִבֲבוֹת מִכְשׁוֹלִים

שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי עַל דַּרְכְּנוּ;

אַךְ אֹויְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי-אֲסוּרִים

לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ.

 

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,

וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

 

וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,

וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט,

בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים

לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד.

 

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,

וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

 

בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים,

וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים,

כִּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת-לִלְבֵנִים

וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים!

 

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,

בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,

וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

 תיאור אירוע ב': הקמת הלח"י בעקבות הפילוג מהאצ"ל (1940)

אריאל, זוכרת משהו משיעורי היסטוריה? אני בטוח שכן:)

כבר בשנת 1936, בפתחם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939), הרגשתי שמשהו בגישה הצבאית הלוחמת שלנו לא תקין. פה התחיל הרעיון של המעבר ממאבק צמוד לרצוף.

בזמן המאורעות, תהומי החליט לחבור ל"הגנה" בתנאים נוחים. החלטה זו הובילה לסכסוך בתוך האצ"ל, אשר התפתח לפילוג שהובילנו רזיאל ואני. כמחצית מחברי הארגון הלכו בעקבותינו, בהאמינם כי המדינה העברית לא תוכל לקום מבלי להישען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי. (ישש אני מוביל חברתית וזה😉)

יודעת מה קרה בהמשך?

בערב אחד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נתפסו כל חברי מפקדת האצל, כולל אותי, על ידי הבריטים, והובאנו למאסר. הארגון החל לגלות סימני התפוררות עקב החלטתו של דוד רזיאל לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר כל פעילות צבאית כנגד הבריטים. אני באופן אישי ראיתי צעד זה כבגידה מצד ידידי הטוב רזיאל, והתחלתי להוביל מרד בתוך המפקדה. מצטער או לא, בכל אופן הרגשתי מוכרח. כמו שאת כבר יודעת, דגלתי בשיטה של הקרב הרצוף, (או ה"אלים"), ובאמת לאחר פרסום הספר הלבן ב- 1939, שביטל למעשה את הצהרת בלפור ואת התחייבויות בריטניה לעם ישראל ולתנועה הציונית, המחלוקת ביננו ארעה. הדרישה שלי הייתה להגביר את הפעילות הישירה נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל עד לסילוקו!

ולכן, כבר באוגוסט 1940, נפרדתי מהאצ"ל וייסדתי את "לוחמי חירות ישראל".

 

מקור ראשוני- ציטוט של הדמות:
יאיר היה כנראה הראשון שהעמיד את מיגור השלטון הזר כיעד, וכך ניסח זאת:  "האויב הוא בריטניה ובאויב הזה יש ללחום מלחמת חורמה, בכל הנסיבות ובכל המצבים". יאיר ראה במחתרת הלוחמת גוף ריבוני ראשון בארץ ישראל שצריך לנקוט ב"פעולות" מחד וב- "קשר" עם גורמי חוץ העוינים את בריטניה.

 

תיאור אירוע ג': יאיר כשליח מפקדת האצ"ל בפולין

יאיר אברהם שטרן, מכובדי.

רציתי להביע את הכרת תודתי והשתאותי הרבה על יצאתך לשליחות בפולין בשנים 1938-1939.

הבנתי שיצאת על מנת לקדם תוכנית שבעיני רוחך תוביל למלחמת שחרור עצמאית בימים בהם הנאציזם עולה, וישנם צל המלחמה העולמית והתרקמותה של מדיניות הבגידה של בריטניה בעם היהודי ותנועת תחייתו...

במהלך שליחותך פעלת בקשירת קשרים עם ממשלת פולין לקראת השגת תמיכתה בהקמתו, הכשרתו, אימונו וציודו של כוח צבאי יהודי, במסגרת האצ"ל, לשם כיבוש הארץ, ואפשרות יציאתם והעלאתם של מיליוני יהודים, שממשלת פולין היתה מעוניינת בהגירתם. זה מטורף בעיניי, אוקיי? וואו. פשוט וואו...

קטונתי מלשבח אותך על התכנית המופלאה, שכונתה לימים "תכנית ה-40,000", אך בכל זאת הייתי רוצה להזכיר במכתבי מן המעט שבשבחה של תכנית זו.

אתה פעלת להקמת תאי לוחמים יהודים בעזרתה של ממשלת פולין, אשר 40,000 איש יעברו הכשרה ואימונים וישמשו ככוח לחימה במתקפת פתע נגד הבריטים. במסגרת התוכנית עלו 40,000 לוחמים כשירים לארץ ישראל והשתלטו בלילה אחד על כל הצירים המרכזיים בארץ ישראל!

בשם תכנית זו פעלת להקים את התאים החשאיים של האצל בתוך תנועת ביתר, ארגנת קורסים בהדרכת קצינים פולנים להכשרות צבאיות, רכשת נשק פולני להברחת אותו ארצה, ועוד דבר מיוחד שעשית היה להקים שני עיתונים-

1. עיתון "די טאט" (יידיש: "המעש")- עיתון יומי רשמי של הארגון הצבאי הלאומי,

ו- 2. עיתון "ירוזולימה ויזוולונה" (פולנית: "ירושלים המשוחררת")- ירחון פולני עבור חוגים מתבוללים, שעד אז היו רחוקים מאוד מאידאולוגיה ציונית.

כל זה, ולצערי הרב נרצחת רק בגיל 34.

כולי תקווה להצליח להגיע ולו למחצית מהספק חייך, במשך חיי, ושאחיה עד מאה ועשרים בעזרת ה'.

מעריכה המון ותודה על הזכות להכיר אישיות כמוך,

אריאל לוי, תלמידה באולפנת צביה מעלות.

 

ביבליוגרפיה:

●        https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F_(%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8)

●        http://www.kyair.org.il/about/Pages/Avraham_Yair_Shtern.aspx

●        https://lehi.org.il/?page_id=76